חג השבועות הוא הזדמנות מושלמת לחגוג את אחת מקלאסיקות הפרסום של כל הזמנים - הקמפיין האלמותי got milk, שיצרו goodby, silverstein & partners בסן פרנסיסקו, 1993. תהנו.

לפני הכל
בתחילת שנות התשעים, עם פריחתם של משקאות מיצים למיניהם, תה קר, משקאות קפה, מים מינרליים ושאר נוזלים בבקבוקים מעוצבים ועתירי תקציבי פרסום, אנשי קליפורניה שתו פחות ופחות חלב. חלב הפך מוצר קומודיטי משעמם, ומובן מאליו… כדי להילחם בירידה בצריכת החלב, הוקם ב-1993 איגוד יצרני החלב (California Milk Processor Board), גוייס תקציב פרסום נאה (23 מיליון דולר), נשכרה חברת פרסום - goodby silverstein & partners, ובוצעו מחקרי שוק.

מה גילה המחקר?
השקיעו לא מעט במחקרים כמותיים ואיכותייים, וגילו כמה דברים חשובים:

• אנשים שותים פחות חלב כי הוא נתפס כמשקה עתיר שומן, כמשקה לילדים, וכמשעמם, בהשוואה למשקאות אחרים
• רבים מהקליפורנים מאמינים שהם צריכים לשתות יותר חלב
• 70% מתושבי קליפורניה שותים חלב. השאר לא
• כ-90% מהחלב נצרך בבית
• החלב נצרך כמוצר משלים, הוא אף פעם לא נמצא במרכז תשומת הלב (כפי שפרסומות העבר נטו להציגו)
• אנשים אוהבים לשתות חלב ביחד עם מאכלים מתוקים ודביקים, כמו בראוניז, עוגיות שוקולד צ'יפ וכריכי חמאת בוטנים וריבה (כמה אמריקאי! הצילו!)

מה היה קודם?
קמפיינים קודמים שניסו להילחם בירידה בצריכת החלב, עשו בדיוק מה שאתם מדמיינים עכשיו. הם פנו לאותם 30% שאינם שותים חלב, וניסו לשכנע אותם שחלב זה בריא, מגניב וכיף. איך? שיניים מושלמות, שיער בריא, שרירים מחוטבים, שירים וריקודים.

אז מה עושים?
ראשית, הוגדר קהל מטרה חדש. לא עוד סרבני החלב, אלא דווקא אותם 70% שכבר שותים אותו. שיווקית, משימה קלה הרבה יותר, תודו. נקבעו שלוש מטרות אסטרטגיות:

• לשנות את דפוסי הצריכה של החלב
• ליצור "milk occasions" על ידי קישור החלב למוצרים מסויימים
• לשכנע אנשים לקנות חלב בתדירות גבוהה יותר ולשתות כמויות גדולות יותר

תובנת התובנות
לאנשים ממש לא אכפת מהחלב, עד הרגע שבו הוא נגמר.
goodby וחבורתו רצו לבדוק איך מרגישים אנשים שאוכלים את אותם מאכלים מתוקים ודביקים כאשר אין חלב בבית. הם ערכו קבוצות מיקוד, ובדקו את הסוגיה באופן ממשי. במשך שבוע ביקשו מהמשתתפים לאכול את המאכלים המדוברים, בלי חלב. כאשר קיבצו אותם יחדיו לאחר אותו שבוע מפרך, עלו מקרב המשתתפים רגשות עזים של תסכול וכעס. חלק מהמשתתפים תיארו באופן פלסטי למדי את המראות, הקולות והכחכוחים הנשמעים בהעדר חלב ברגע המתאים. זאת ועוד, חלק מהנבדקים סיפרו מאוחר יותר, כיצד בדרכם הביתה לאחר שבוע ללא חלב עצרו בדרך וקנו. שלא נדע מחסור.

מכאן הגיעה ההחלטה, שבמקום להתמקד בחלב כמוצר משלים, יש לשים במרכז את תחושות החרדה והאכזבה שעולות בהעדרו. מכאן הדרך לסיסמא האלמותית והמאותגרת תחבירית - got milk - כבר הייתה קצרה.

הסרט הראשון
למה להכביר מלים? aaron burr.קלאסיקה.

תוצאות ראשונות
במחקר שנערך ב-1994, גילו כי החלב נתפס cool יותר מאי פעם, ויותר חשוב, לראשונה מזה עשור, נרשמה עליה במכירות החלב. חוץ מזה, הסרט זכה בקליאו ובקאן.

ממשיכים עם אותה אסטרטגיה לאורך שנים
ב-1994, heaven (מק-מוכר משהו, לא…?)

ב-1996 - isolation

ב-2003 - birthday

(זה היה רק מדגם, יש עוד המון)

co-branding
כדי להדגיש את אותם מצבים "דורשי חלב", נערכו עם השנים שיתופי פעולה עם מותגים משלימים, כמו טוויקס, פילסברי ואוריו. הנה הסרט של אוריו, הקורץ כמובן לסיטיזן קיין.

מפנה בעלילה
ב-2005 הקמפיין מתחיל לקרטע. הרעיון הגדול כבר לא רענן, וגם המציאות מסביב משתנה. אכילת פחמימות בארצות הברית הופכת פחות ופחות פופולרית, יש המון משקאות בריאות ומזונות פונקציונאליים מסביב, והמובן מאליו כבר לא מובן מאליו. צריך לחזור לשורשים, להסביר שוב שחלב הוא טוב ובעל סגולות תזונתיות. אבל… איך עושים את זה? ומה עם האסטרטגיה הקודמת? ב-goodby לא התייאשו, והחליטו לקחת את האסטרטגיה עוד צעד אחד קדימה. לא רק - מה יקרה אם אטרוף עוגיות והחלב ייגמר, אלא משהו גרנדיוזי הרבה יותר. מה יקרה אם החלב ייגמר בכלל?
הכנסו ל-cowabduction.com ואחר כך ל-planetinneed.com ואם יהיה לכם כח תקראו את הקייס המפורט שזכה ב-effie, כאן.

גרנדיוזי, כבר אמרנו?

ב-2007, לראשונה, תקציבים אדירים מופנים לאינטרנט, ו-get the glass עטור התהילה יוצא לדרך. goodby מספרים עליו, כאן.
ב-2008, עוד קמפיין גדול מהחיים. אינטרנטי בכל רמ"ח איבריו. נדמה לי שנפרדים סופית מהאסטרטגיה הישנה, ומבקשים לפלס דרך לליבם של בני נוער וצעירים. white gold is white gold נולד. להקת רוק פיקטיבית, שחבה את קיומה לזהב הלבן. הפקה מהממת (מצחיקה, משכנעת, סוחפת) לטעמי, עם כל המנדטוריז המתבקשים - פייסבוק, יוטיוב, מייספייס.

got milk, האתר
לפני מספר שבועות, עלה סוף סוף אתר חדש ומושקע, הכולל טונות אינפורמציה, משחקים, וגם מידע על המותג והקמפיינים מין העבר. גם כאן מורגש מגע הקסם של נערי goodby. האתר פשוט מופתי.

רגע, מה עם השפם?
קמפיין השפם המפורסם, התחיל ב-1995, אימץ (ושילם) את הסיסמא, ונמשך עד עצם היום הזה (הרכש האחרון הוא מרתה סטיוארט המבקרת בארץ בימים אלה, בפרוס חג השבועות). אין לו כל קשר לאסטרטגיה שהגו goodby, אבל הוא כבר הפך לאייקון. הוא גם מאד סקסי, ולכן הבה ונצפה במדגם.

Created with Admarket's flickrSLiDR.

שלוש הערות לסיום

1. ככה בדיוק בונים מותג. מחקר. תובנה אמיתית. רעיון גדול. עקביות לאורך שנים. שינוי והתפתחות, כשצריך.
2. מה שיהיה מובן מאליו לכולנו בעוד שנים ספורות קורה ממש עכשיו מעבר לים. אין אונליין ואופליין. אין טכנולוגיה. אין אדפטציה. יש אסטרטגיה מדהימה, רעיונות מדהימים ואנשים מוכשרים ומדהימים. הכל קורה בבית אחד.
3. אפילו שהפוסט ארוך (מדי), הוא לא מתיימר להביא את כל העובדות והעבודות. למידע נוסף, פנו לגוגל.

נתחיל בתרגיל קטן

הנה רשימה של עשרה ערכים. נחשו מי חתום עליהם…

1. להעביר חוויה של wow באמצעות שירות

2. לעודד ולהניע שינוי

3. ליצור fun ומעט מוזרות

4. להיות הרפתקנים, יצירתיים ובעלי ראש פתוח

5. לשאוף לגידול וללמידה

6. לבנות מערכות יחסים פתוחות וכנות

7. לבנות צוות טוב ורוח משפחתית

8. לעשות יותר עם פחות

9. להיות חדורי תשוקה ונחושים

10. להיות ענווים

זה נשמע חלומי כמו גוגל או דיסני, אבל, לא. זהו סט הערכים של zappos.com, קמעונאית אינטרנט שמוכרת בעיקר נעליים. כך הם מגדירים את עצמם:

"אנחנו חברה שנותנת שירות.
ממש במקרה אנחנו מוכרים נעליים, בגדים, תיקים, משקפיים ושעונים."

עובדות

Zappos נוסדה ב-1999, מתוך ייעוד לספק את מבחר הנעליים הגדול ביותר האפשרי: מותגים, סגנונות, צבעים גדלים וכו'. לאחר שהושגה המטרה הזאת, הייעוד השתנה, והפך להיות, כאמור, לספק את השירות הטוב ביותר, לא חשוב מה מוכרים. מחזורי החברה גדלו בצורה דרמתית עם השנים, ממחזור של 1.6 מיליון דולר ב-2000, לצפי מחזור של מיליארד דולר ב-2008. החברה מעסיקה כ-1600 עובדים.

דיבורים דיבורים, אבל איזה שירות חנות מקוונת כבר יכולה לתת?

נפתח בנתון מדהים: בכל יום נתון, 75% מהלקוחות הם לקוחות חוזרים. לקוחות חוזרים, מוציאים בממוצע יותר מלקוחות חדשים. איך גורמים ללקוחות לחזור? קודם כל, נותנים להם:

• מספר 1-800 זמין 24/7
• משלוח חינם
• הבטחה לאספקה תוך ארבעה ימי עבודה, כאשר במרבית המקרים האספקה היא תוך יום - יומיים: רק הפתעות טובות
• מדיניות החזרה של 365 ימים
• עלות ההחזרה - ללא חיוב

שיחות הטלפון לא נעשות על פי תסריט כתוב מראש, לא נמדד זמן השיחה, אנשי שירות הלקוחות לא מתוגמלים לפי ביצועים. השירות הוא פשוט אנושי, אך יוצא מגדרו.

המטרה היא ליצור כמה שיותר "wow moments". אין כוונה להפוך לקוחות לשבעי רצון, אלא לקוחות נדהמים ונלהבים מרמת השירות שיקבלו.

אני רוצה לעבוד ב-zappos

הפוקוס העיקרי של zappos הוא פיתוח התרבות הארגונית. כחברה שהמוצר שלה הוא - שירות, האמונה היא שככל שהעובדים יאהבו את מקום העבודה שלהם, יהנו, ירגישו שייכים ונינוחים, כך יהיו מחוייבים פנימית לשירות מעולה ללקוחות.

כל עובד שמגיע לעבוד ב-zappos עובר קורס במחלקת שירות הלקוחות של כחמישה שבועות, ללא קשר לתפקיד אותו ימלא בהמשך. בתום הקורס, קורה דבר מדהים: הם מציעים לכל מי שיפרוש בשלב הזה בונוס של 1000$. המטרה היא כמובן להיפטר ממי שאין לו תשוקה אמיתית לעבוד בחברה. אפשר לקרוא על זה עוד, כאן.

מדי שנה, מוציאים ספר שנכתב על ידי העובדים. ניתן לרכוש אותו באתר. וכן, ברור, יש להם בלוג - inside zappos.

ההיפך מגימל יפית

כמו שבלוגרים תיעבו את dell (כתבתי על זה כאן), ככה הם מתים על zappos. אינספור פוסטים ותגובות על חוויות יוצאות דופן שעברו עם החברה. הבאתי מדגם די מייצג:

"נדפקתי. קניתי זוג נעליים ב-zappos. חשבתי שאשתמש בהם, וזרקתי את הקופסא. אבל אז, האורתופד שלי אמר לי שהנעליים גרועות בשבילי. התקשרתי ל-zappos. הם עונים לטלפון כך: "יש לנו יום מעולה היום ב-zappos". במקום לומר, מצטערים, אין קופסא, אין החזרה, הם הבטיחו לי לשלוח נעליים אחריות תוך יום, ללא חיוב על המשלוח. כשקיבלתי את הנעליים החדשות, פשוט שמתי את האחרות בקופסא ושלחתי בחזרה, כמובן, ללא חיוב. במלים אחרות, zappos סומכת על הלקוחות שלה…" (מתוך what's next blog)

"אני שמח לדווח ש-zappos מקיימת את הבטחת ה-wow שלה. זמן קצר אחרי שהזמנתי, קיבלתי את האי-מייל הזה:
על אף שהזמנת משלוח רגיל (4-5 ימי עבודה), החלטנו לשדרג את ההזמנה שלך. המשלוח שלך יגיע היום, כך שתוכל לקבל אותו מהר יותר. שים לב שלא תחוייב בעלות נוספת. זאת פשוט הדרך שלנו לומר לך תודה על כך שאתה לקוח שלנו" (מתוך the engaged consumer)

אישתי הזמינה זוג סנדלים מ-zappos. כשהם הגיעו, היא גילתה שהם לא מתאימים, ולא נותר באתר המספר שלה. אז זה מה שהם הציעו: ניתנה לה האפשרות להחזיר את הסנדלים ולקבל החזר מלא, ובנוסף, לקבל קופון בשווי 25$ לרכישה הבאה. אבל רגע, יש עוד! הם הציעו לה למצוא את הסנדלים אצל ספק אחר. רבע שעה מאוחר יותר, הם התקשרו אל אישתי, ובישרו לה כי מצאו בדיו קאת הדגם המבוקש במידה הנכונה אצל ספק אחר, ובנוסף, המחיר שם הוא נמוך יותר!…" (מתוך freaconomics blog)

אז פלא שבלוגרים מטמיעים בבלוגם המטופח כפתורים שכאלה?

שיווק דיגיטלי

zappos מצהירה כי את עיקר תקציב השיווק שלה היא משקיעה בשיפור השירות ללקוחות ולא בהוצאות פרסום. ממש כמו אחד העקרונות בפילוסופיה של גוגל: Focus on the user and all else will follow מנכ"ל החברה, Tony hsieh חוזר ואומר בכל הזדמנות, כי שיווק מפה לאוזן עובד באינטרנט בצורה נפלאה.

הגישה הדיגיטלית שלהם נראית תבקשת, כי מה טבעי יותר מבלוגיה מפוארת, הכוללת את בלוג המנכ"ל, שכותב בעצמו, בלוג אינסייד העוסק בתרבות הפנימית של העובדים, ערוץ וידאו עם סרטי קאלט שמפיקים העובדים בעצמם, בלוג אופנה, ועוד. תבדקו בעצמכם.

אבל, גולת הכותרת היא הפעילות הטוויטרית. אחרי כמה נסיונות בפייסבוק ובמייספייס, הגיע טוני (המנכ"ל. כבר התידדנו, וגם, איךמבטאים את שמו בעברית?) למסקנה שטוויטר הוא הפלטפורמה המתאימה להם ביותר. תחשבו כמה זה נכון, ומיהם מאמצי טוויטר. אלה הלקוחות הקלאסיים של zappos. אנשים צעירים, מוטי טכנולוגיה, מעריכי שירות, דעתנים, אוהבים להתבטא ולהפיץ. אך טבעי לפעול בזירת המשפיענים הזאת, להיות חלק אינטגרלי מהשיחה.

אחרי שבחרו בטוויטר, הקימו בו שלושה מתחמים. הראשון: מה העובדים של zappos עושים עכשיו? השני: הטוויטר של טוני המנכ"ל שהפך לטוויטר סלב עם למעלה מ-6000 followers (וכבר הפתיע פעם עם חלוקת נעליים לעדת מעריציו). המתחם השלישי, מעניין לא פחות, הוא עמוד אגרגציה שמקבץ בתוכו את כל מה שנאמר על החברה בטוויטר. עמוד שכל כולו פתיחות ושקיפות.

ב-zappos השכילו להפוך חזון של שירות לתרבות אמיתית ועמוקה שמחלחלת מאחרון העובדים ומשתקפת באהבה ובנאמנות שמרעיפים על החברה שלל לקוחותיה (בדיוק אלה שגמזו עד דק את dell). הנוכחות הדיגיטלית שלהם נינוחה, מדוייקת, לא מתאמצת, קז'ואלית ממש. זה מה שנקרא conversation marketing. לא פיזור קלישאות וסיסמאות באולמי ועידות מפוארים, אלא שיחה אמיתית, יומיומית, בלתי אמצעית של מנכ"ל ושל עובדים עם הלקוחות שלהם.

טוני סיכם בארבעה שקפים, מה צריך לעשות כדי להצליח: חזון, לקוחות חוזרים, תרבות ואנשים.

לסיום

לכל המעוניין, מידת הנעליים שלי היא 38, והטוויטר שלי מחכה לכם כאן.

כל מי שמצא עצמו ספון בחדרי ועידות במלונות פאר או קיבוצים שכוחי אל, בנסיונות נואשים לגבש חזון, אמירה, משימה, אני מאמין, משהו… לגבי חברה או מותג, כל פלנר שעשן היתמר מקודקודו בעודו מפצח אסטרטגיה, מכיר את זה. זה קשה. קשה להביא אמירה מזוקקת, קולחת, בהירה, אמיתית, מדוייקת, כזאת שנשארת. מהסיבה הזאת (גם…) common craft שבתה את לבי. כך הם מגדירים את עצמם:

We are two passionate people and Common Craft is our company. Our product is explanation.

המוצר שלהם הוא הסבר. הם מסבירים מושגים וטכנולוגיות של האינטרנט בן זמננו, חלקם, ירחם השם, לא קלים לעיכול. הטכניקה פשוטה להחריד: גזרי נייר וציורים, לוח מחיק, טושים, ידיים. אולד פאשן.

הטון הוא נינוח, אינטיליגנטי, שופע הומור. הם הופכים את המורכב, העקלקל, המסובך והמרתיע לפשוט, חינני, אנושי, כזה שגם אמא שלכם ואפילו סבתא (בלי להעליב), תבין מיד. צפו בלהיט האחרון שלהם: מדיה חברתית באנגלית פשוטה:

ואל תחמיצו את rss, social bookmarking, twitter, wikis, photo sharing ועוד…

הם לא עושים רק סרטים בשביל הכיף. יש להם לקוחות מגוונים. גוגל למשל. מי מרים את הכפפה ועושה איתם סרט בעברית פשוטה?

הנה שלוש סיבות מצויינות להוכיח לעולם, למה זה לא כזה גרוע להיות סרבנית סנדלים מאז 1974:

onitsuka tiger
טייגר המגניבים הציבו מכונה אוטומטית נודדת למכירת נעליים. עכשיו היא בלונדון. אפשר לבדוק מתי היא מגיעה לקרבת מגוריכם כאן.

(הידיעה והתמונה ויה springwise)
אי אפשר לדבר על טייגר, בלי להזכיר את הפרוייקט made of japan. כדי להדגיש את היפניוּת של הנעליים, נבנתה, וירטואלית כמובן, נעל ענקית, רוטטת ופועמת, המורכבת מאלפי תמונות ותכני רשת שנוצרו ביפן ממש היום.

adidas - the left right project
אדידס אומרים celebrate originality וגם עושים. במין מחווה ליריבות שבין החוף המזרחי למערבי, פנו אדידס לשתי קבוצות אמנים: surface2air מניו יורק ו-upper playground מסן-פרנסיסקו. המזרחיים קיבלו נעל superstar ימנית ע-נ-ק-י-ת, והמערביים קיבלו את אחותה השמאלית. במשך שלושה ימים (=שלושה פסים) חגגו האמנים אורגינליות, עד המפגש המרגש. התוצאה הונצחה בסרט, כנראה הראשון בסדרה.
הפרחים - ל- 180 los angeles.

zappos @twitter
zappos הוא אחד מאתרי האי-קומרס הגדולים של נעליים. החברה ידועה בשירות לקוחות מדהים, ולא פחות, בדרכים יצירתיות ומעניינות לדבר עם הלקוחות שלהם. בשבועות האחרונים הם החלו לצבור נוכחית מעניינת בטוויטר: הם מקבצים את כל מה שנאמר עליהם בדף אחד, יש להם עמוד עובדים, המנכ"ל לא מפסיק לדבר, הם עוקבים אחרי אנשים ומביאים אותם אליהם. בימים האחרונים אפילו הציעו נעליים בחינם.

או במלים אחרות, סיפורה של dell ברשת.

2005: הגיהנום של dell מתחיל
הכל התחיל בקיץ 2005. dell סבלה בתקופה ההיא מבעיות איומות בשירות הלקוחות שלה. ללקוח אחד, ג'ף ג'ארוויס, נמאס. מה שהתחיל כפוסט זועם (אך תמים, יחסית) בבלוג שלו buzzmachine תחת הכותרת –
dell lies. dell sucks (תקראו. זאת פיסת היסטוריה) התגלגל ככדור שלג והפך לסאגה של ממש. אלפי (!) תגובות, פוסטים וקישורים לא אחרו להגיע. תחת הכותרת dell hell המשיך לעדכן את העולם בפרטי הפרטים של תסכולו המתמשך: כיצד שילם עבור טכנאי שיבוא לביתו אך זה לא הגיע מעולם; כיצד החליפו אנשי dell חצי מהמחשב ללא כל תוצאות, וכמובן, תיעוד של המיילים וההפצרות ששלח לחברה ולא זכה למענה הולם.
ג'ארוויס העיד מאוחר יותר, כי כל שרצה היה להזהיר לקוחות תמימים אחרים, שלא יינזקו כמוהו, אך משנוכח בתהודה של הדברים, החליט לפתוח במלחמה. אחד משיאיה היה מכתב גלוי ששלח ל-cmo של החברה ולמייקל דל עצמו. הנה קטע עסיסי בתרגום חפשי שלי:

"שביעות הרצון של הלקוחות שלך צונחת, נתח השוק שלך מתכווץ ומחיר המניה מדרדר מטה.
אתן לך כמה הסברים טובים, מנקודת מבטו של הצרכן. לא אשעמם אותך עם הסאגה שלי של dell hell (…) השורה התחתונה היא שייתכן שקניתי מחשב של dell בכלל המחיר הנמוך, אבל המוצר שלך הוא חסר תועלת ושירות הלקוחות פשוט מחריד.
היום החזרתי את המחשב וקיבלתי את כספי בחזרה, וזאת רק משום שכתבתי לך, מר ג'ורג' (cmo – ש.ק.) מייל בנושא. אני כותב את הדברים הללו על apple powerbook. קניתי שני מחשבי apple נוספים לביתי.
היום לא הפסדת רק מכירות של שלושה מחשבים ולקוח אחד. אתה מסתכן באיבוד חבריו של הלקוח הזה, ותודות לאינטרנט, לבלוגים ולסקירות ברשת, ללקוחות שלך יש המון חברים בכל רחבי העולם…"

בהמשך ממליץ ג'ארוויס להנהלת dell לקרוא בלוגים, לכתוב בלוגים, לשאול לקוחות ולהצטרף לשיחה שהלקוחות שלהם מנהלים בלעדיהם.

(more…)

כך מתחיל אחד הסיפורים ביצירה הדיגיטלית החדשה של penguin (הוצאת הספרים המיתולוגית). קשה לי לקרוא לזה אתר. הקליקו נא כאן ותבינו אותי.

אז מה זה – we tell stories? שילוב מקסים (נשבעת!) של ספרות קלאסית, כותבים מודרנים, טכנולוגיה ואינטראקציה עם גולשים. במהלך שישה שבועות, מספרים שישה סופרים בני זמננו שישה סיפורים. כל סיפור הוא מחווה ליצירה ספרותית קלאסית. הסיפורים נוצרים בזמן אמת, בחלקם בעזרת הגולשים. כל אחד מהם מתהווה ונחשף אלינו בטכניקה אינטרנטית אחרת.

הסיפור הראשון – the 21 steps – מסופר באמצעות מאש-אפ עם גוגל ארת'. אנחנו עוקבים אחר הגיבור, ריק, שהסתבך עם ארגון מסוכן ונדרש להבריח בקבוקון מסתורי לסקוטלנד, דרך צילומי הלווין, וחווים את ההרפתקה בהקלקה על הבועיות. זה נראה ממש כך:

הסיפור השני - slice – על נערה אמריקנית עם מופרעות קלה, שעוברת עם הוריה לאנגליה. היא חושדת שביתם החדש רדוף רוחות. קורותיה נגללים בפנינו בבלוג שלה ובבלוג של הוריה, ובמקביל אנחנו יכולים לעקוב אחר העלילה בטוויטר, מלך הכאן והעכשיו.

אחר ארבעת הסיפורים הנותרים תעקבו בעצמכם ותתכוננו להפתעות.
אבל רגע, זה עוד לא נגמר!

(more…)

כל מי שמכיר אותי יודע שבימים אלה יש משהו בכותרת הזאת שמדבר אלי… בכל מקרה, רציתי לדבר על תחתונים.

ל-hanes יש קולקציית תחתונים חדשה העונה לשם - No Ride Up . כפי שניתן לנחש, סגולתם העיקרית של תחתוני הפלא היא השארותם במקום. באנגלית זה נשמע קצת יותר טוב – wedgie free . קמפיין גדול הושק, ואפילו ערוץ ביוטיוב יש.

הכוכבנית היא שרה צ'אקל, המצחיקונת מסקראבס, מתמודדת בחינניות עם הבעיה המוכרת. באתר תוכלו לצפות בסרטי הקמפיין, להעלות סיפורי wedgie משלכם, וכמובן לזכות בתחתונים מדי יום רביעי.

למה אני לא מתלהבת? יש לי שתי סיבות לא רעות.

(more…)