1. אנשים שמתגגים את עצמם באופן אובססיבי באלבומים של זרים, כולל חלקי גפיים

2. אנשים ששמים בתמונת הפרופיל שלהם את ילדם המושלם או תמונה ממרחקים

3. אנשים שמחליפים את תמונת הפרופיל שלהם בתדירות יומית

4. אנשים שמקבלים מייל קבוצתי ואז פוצחים בסאגת ריפליי טו אול

5. אנשים שמכסת"חים ברכת יומולדת על הוול שלך

6. אנשים שחייבים להגיב על כל תמונה: "איזו ממי", "איזו מהממת"

7. אנשים שמתעקשים לשמור על רומנטיקה בפייסבוק, בריליישנשיפ עם…

8. אנשים שלא יכולים להיכנס למסעדה עם אישתם המושלמת בלי לעדכן סטטוס

9. אנשים שמסרבים עקרונית לפתוח כרטיס בפייסבוק

10. סליחה, אבל אנשים שעדיין מתעסקים עם גלעד שליט בפייסבוק

תודה לאחותי הממי המהממת

נו, מה אתם אומרים על המהתלה האחרונה של טוויסטד? התחקיר המעמיק של גל מור, הקביעה הנחרצת של ארז וולף (כללית, נו מה) והחותם הסופי של nrg שמו קץ לאי הוודאות. אני מודה שגם אני לא עמדתי בפיתוי והתקשרתי אל מוקדנית אומללה שדקלמה באזני תשובות חיוורות אל נוכח שאלותי הנוקבות.

כמה מלים לאלון ולמעוותים. ראשית לכל, מסירה את הכובע בפניכם, ואומרת כל הכבוד על הרעיון והבאזז החד משמעי, הרבה כבוד ויקר גם על גיוס הלקוח לפעילות שכזאת (ובכלל, נראה כי בזמן האחרון כוכבכם דורך, וזה נהדר!). שנית, בכל זאת מעט ביקורת על הביצוע. אם כבר להשלות, אז עד הסוף, בלי כל החורים שחשף גל מור, ואם אפשר בלי ההספמה המיותרת. תנו לנו באמת לפקפק יותר משניה ורבע. ושלישית, תהיה. באזז, יצרתם, ברור. השאלה לאיזו תחושה גרמתם לכל אלה שהצלחתם להערים עליהם. בתור אחת שכל חומד לצון בן ארבע מצליח לעבוד עליה בשניה, אני יכולה להעיד שתחושת החמיצות והמטופשות עם גילוי ההלצה לא נעימה כלל (זה לא אומר שאני נטולת הומור, אני סתם רגישה!).

וזה מוביל אותי להתגרות אחרת בהורים, בה נתקלתי לאחרונה אי שם במרחבי הבלוגוספירה. the onion, אתר הומור וסאטירה, פרסם מאמר המתאר מוצר חדש לכאורה של ג'ונסון & ג'ונסון: שמפו לתינוקות, שנועד להכין אותם לחיים האמיתיים. אחרי שנים ארוכות שבהם פינקנו את התינוקות ועטפנו אותם בחום, הגיעה השעה שיבכו קצת ויתחשלו, זה רק יעזור להם בבגרותם (אני מתרגמת ומקצרת). יש אפילו מודעת פרינט:

מילה לסיום: שלא יעבדו עליכם!

באחד האמשים האחרונים, קראתי ראיון איתך בגלובס. אני בעדך. אוהבת לקנות ספרים, אוהבת עוד יותר לקרוא אותם, אוהבת כשהמנכ"ל היא אישה, ואין לי דבר כנגד סטימצקי, למעט עניין אחד שמטריד אותי מזה זמן. איך יתכן, שרשת שמשקיעה עד בלי די בחנויות, מקדישה הון בפרסום שלמורי מהמעלה הראשונה (פרינט חגיגות הששים היה פשוט נהדר), עוסקת ללא הרף בחידושים ושיפור חווית הקניה - מתעלמת מהאינטרנט כזירת שיחה, זירה שיווקית, פרסומית ואף קיומית?

הנה ציטוט מדברייך:

למה אתם לא מתרחבים לכיוונים של ניו-מדיה, ומשיקים אתר כמו אמזון?

אנחנו דווקא מתרחבים מאוד בתחום של מוזיקה, ואנחנו נכנסים עכשיו להפצה בלעדית של זמרים. באתר האינטרנט המחודש של סטימצקי יהיה לינק לאתר של 'צליל', שבו אפשר יהיה להוריד שירים של זמרים שאנחנו מפיצים. אנחנו גם עושים הופעות בסניפים, של סופרים שמארחים זמרים. מבחינת אתר כמו אמזון, אני חושבת שלא כל טרנד שהולך בעולם, תופס בארץ.

אנשים אוהבים את חוויית הקנייה של ספרים, לגעת בהם, 'להסניף' אותם, וזה משהו שאי אפשר לעשות באינטרנט. אם תבדקו כמה אנשים נכנסים אלינו לחנויות, תראי שיש גידול. מבחינת הקניות של ספרים באינטרנט, אין גידול. בדיוק כמו שבעולם אפשר למכור ביטוח חיים בסופרמרקט, אבל בישראל זה כנראה לא יצליח. לא כל מה שמתאים לתרבות בעולם מתאים לכאן.

לשון אחר, לא יתפוס האינטרנט הזה, את אומרת. נכון, הגעת לארגון שניהל מלאי בדוס ועבר תהליך מואץ של פיתוח בשנתיים האחרונות, ובכל זאת, הנוכחות של סטימצקי ברשת זועקת בהעדרה. ההשוואה לאמזון אינה רלוונטית. חנות מקוונת היא רק אחת מהאופציות שעומדות לרשותך באינטרנט, אם כי גם אותה מיהרת לפסול. קטונתי מלהלל את אמזון הגדולה, אבל אני יכולה להעיד, כצרכנית שקונה שם מדי פעם (לעולם פי ארבע לפחות מהמתוכנן), שחוויית הקניה שם עשירה לא פחות מדפדוף בחנות. אני משוטטת לי בין כל הספרים שבעולם, מדפדפת בהם דפדוף וירטואלי קליל, נחשפת לסקירות וביקורות ולספרים נוספים שלא ידעתי על קיומם, וחולמת על היום שקינדל כבר יגיע לארץ ואולי יחולל כאן מהפיכה.

נסחפתי לאמזון, אך לא זאת הנקודה. עשיתי בעבורך חיפוש קטן בזירות המדיה החברתית. מצאתי מאות אזכורים והתייחסויות לרשת שלך, ומעניין לגלות, אף יותר אזכורים ודיונים למתחרה. אנשים מדברים על מבצעים, מתלוננים מעט על שירות, מהללים חנויות יפות במיוחד, תוהים על מדיניות החזרה, מחפשים לרכוש ספרים מסויימים. היה מעניין להקשיב לשיחה הזאת, ולמצוא את הדרך להשתתף בה.

אבל, שמא היה מעניין אף יותר ליצור במת תוכן ממשי של סטימצקי, ועל בסיס הפלטפורמה הזאת לאפשר לקהל לדבר לא רק על הצד הארצי אלא על הדבר עצמו? על חוויית הקריאה, אהבת הקריאה, על ספרים חדשים, על סיפורים, על עידוד יצירה, על קריאה של ילדים, על געגוע לספרי ילדות, על הספרים שעיצבו אותנו, על הספריה הביתית, ומה לא בעצם?. כי הרי סטימצקי זה ספרים. זה לא חנויות, לא שעות פתיחה וגם לא מבצעים.

לקהל שלך יש צמא אמיתי לתכנים שכאלה, שיווצרו על ידו ויתמכו על ידיכם. מי לא מכיר את המצב שבו עומדים חסרי אונים מול הר רבי המכר, ופשוט אין מושג מה לקחת? למה שלא ניתן ללקוחות האחרים לעזור? למה שלא ניתן למוכרים עצמם, הגדרת אותם אנשי ספר (הגדרה שנגעה ללבי!), לעזור עוד בבית? למה שלא אקבל המלצות אישיות למייל האישי? למה שכלקוחה נאמנה לא אקבל מדי פעם הטבות ייחודיות?

יש אינספור דרכים להעשיר את חוויית סטימצקי, ואף לברוא עולם סטימצקי חדש לגמרי ברשת, שיתן ערך מוסף אמיתי לכל אוהבי הספר. העולם שבחוץ מלא בדוגמאות יפות ומעוררות השראה וקנאה. הנה כמה מהן:

• we tell stories - פינגווין, הוצאת הספרים המיתולוגית השקיעה באתר מקסים, בו מדי שבוע סופר בריטי אחר יוצר סיפור באופן מקוון. טכניקת יצירת הסיפור משתנה מסיפור לסיפור, וכולל שימוש בבלוגים, טוויטר, שירות המפות של גוגל ועוד (הקדשתי לכך פוסט לפני מספר חודשים).
• read at work - מיזם ניוזילנדי לעידוד הקריאה. ממשק המחקה את הדסקטופ המוכר כולל בתוכו תיקיות המכילות קבצי אופיס, אלא שלא בקבצי עבודה מדובר, אלא בקטעים אמיתיים מתוך יצירת ספרותיות, שירה, קלאסיקה ועוד. מביא את הספרים לחיים.
• a million penguins - אתר נוסף מבית היוצר של הוצאת פינגווין. הפעם, פרוייקט שנראה כל כך מתבקש! crowdsourcing של כתיבת ספר שיתופי ענק של הגולשים. נו, תגידי שזה לא מהמם.
• booktrust - אוצר של מיזמים ספרותיים מחכה באתר.
• וגם… באנר יפהפה לקידום ספר, מבית היוצר של lean mean fighting machine, יקירי הח"מ (איפה זה ואיפה תשדירי הרדיו המשמימים - "…ובחנויות המובחרות…"?)

היה זה רק על קצה המזלג. יש מועדוני לקוחות, קבוצות קריאה, אתרים מיוחדים לקידום ספרים, מפגשים וירטואלים עם יוצרים, בלוגים, ומה לא. מקווה שנתראה באינטרנט.

שלך,
שלומית

בימים שלבלוג הזה היו שלושה קוראים, כתבתי על alltop, מיזם מבית היוצר של גיא קוואסאקי. alltop הוא אגרגטור של אתרי חדשות ובלוגים, מסווגים על פי תחומים, המכיל תמצית עדכונים אחרונים.

אני אוהבת את האתר הזה מכמה סיבות:

• הוא מביא באמת את המיטב של המיטב
• הוא מצליח להפיג במעט את החרדה ש'אולי פספסתי משהו חשוב שכולם מכירים ורק אני לא'
• הוא מסודר והגיוני
• הוא פותח אופקים
• הממשק שלו חכם, פשוט וכייפי
• גיא קוואסקי הסכים שגם לי מגיע:

Shlomit

Thank you for getting in touch with us. We agree! Over the next few days you may notice that visitors to your site came from Alltop.com because we added your site to http://israel.alltop.com

Zei gesund,
Guy Kawasaki
————–

Guy Kawasaki
Garage Technology Ventures
360 Bryant St., Suite 100
Palo Alto, CA 94301
guy@alltop.com (best way to get in touch)
650-838-0816 office (you'll never get me here)
650-387-9271 cell (Spinvox will convert voicemail to email)
650-853-2416 fax (what's a fax?)
http://twitter.com/guykawasaki (if you have no life)
Blog.guykawasaki.com (if you want to see why I have no life)

לכתוב על זה, זה דבר אחד, לחוות את זה, זה דבר אחר לגמרי. מירוץ הבלונים ברשת של אורנג' יצא לדרך, ומבחינתי המציאות עולה על כל דמיון. לא זוכרת מתי קמפיין אינטרנטי גרם לי לכזאת מעורבות והתרגשות (כאזרחית תמימה ולא כציידת משחרת לפוסט). זה אמיתי! באמת עפים בין אתרים, אני באמת מארחת בבלוגי הצנוע מאות בלונים גויים, וגוגל אנליטיקס שלי לא משקר.

בתמונה אפשר לראות את מפת המירוץ, ומסביבכם, המירוץ בלייב. אני ממליצה בחום להשקיע שלוש דקות, להירשם, ולהיות חלק מחוויה אינטרנטית יוצאת דופן.

playballoonacy.com

הנה עשר עבודות מבריקות זוכות cannes cyber lions. לאחר שכפיתי על עצמי את מספר הקסמים 10, נאלצתי לברור ולסנן המון עבודות נפלאות. המבחר שלפניכם, מדגם לא בהכרח מייצג, מוכיח בכל זאת כמה דברים:

• לא צריך הפקה גרנדיוזית כדי להעביר רעיון גדול
• השילוב של רעיון וטכנולגיה מניב אפשרויות בלתי מוגבלות
• ביפן, בברזיל וכמובן בשבדיה עושים דברים מדהימים
• עדיין אפשר לחדש בבאנרים
• פרסום בלי שאר רוח לא שווה כלום
• השימוש בכלים של מדיה חברתית הופך יותר ויותר לטבעי וכמעט מובן מאליו
• הכל אפשרי

בקיצור, קרמבו צדק. גם בפרסום דיגיטלי, אתה מתחיל הכי מהר שלך, ולאט לאט אתה מגביר.

1. uniqlock

מה? UNIQLO היא חברת אופנה יפנית. האתר הוא פיוז'ן מקסים של קטעי מחול, מוזיקה ושעון, שמשתנים בהתאם לשעה האמיתית ביממה. אפשר להוריד ווידג'ט לבלוג. מילותי דלות. הקליקו כאן.
למה? זה לא פרסום. זאת אמנות (ולא בפעם הראשונה. יוגו נאקאמורה כבר יצר להם בעבר את זה).
מי? projector, tokyo

2. ikea

מה? איקאה מזמינה את חובבי הז'אנר לחוות את חדר השינה לא רק כחלל שישנים בו, אלא כמקום מפלט רגוע ממוראות היום שחלף. עם מוזיקה, וידאו וארט מדהים, זה ממש משכנע. תרגעו, כאן.
למה? ביצוע מדוייק
מי? forsman & bodenfors, gothenburg, SE

3.scandinavia online

מה? sol הוא פורטל חדשות ובידור, המוטו שלו: "guides you and keeps you updated with a friendly smile". כדי לעורר עניין, סקרנות ותנועה לפורטל המחודש, תרגמו את המוטו ממש כלשונו, ויצרו באנרים בלייב, שמנהלים דיאלוג קצר ומשעשע עם התכנים שמופיעים באותו רגע באתר. קופירייטרים טרוטי עיניים כתבו את הבאנרים, אונליין (מה עם אישור לקוח?). גם המייקינג-אוף מעניין. כל הפרטים, כאן.
למה? כנראה לזה מתכוונים כשאומרים פרסום אונליין
מי? mediafront, oslo

4. shen

מה? קמפיין דרושים לחברת פרסום גרמנית. הרעיון מופרך ואמיתי, בה בעת. הגרמנים הגו חברת פרסום פיקטיבית חדשה מסין, ששמה על השולחן את מה שבכירי הפרסומאים בארץ ובעולם עושים מתחתיו: למה להמציא רעיון קריאטיבי חדש, כאשר רעיונות מדהימים כבר נהגו בעבר? האתר הפיקטיבי מציע לעשות אדפטציה של רעיון מוכר וזוכה פרסים למותג שלך. אחרי הבאז, באה ההקלה - רק רעיונות חדשים הם רעיונות טובים. אתם חייבים לבדוק את זה, כאן.
למה? באזז ברנז'אי במיטבו
מי? serviceplan, hamburg

5. mini

מה? עוד קמפיין אקו-פורן של רכב ירוק? לא במקרה של מיני. המיני מתהדרת בהפחתת השפעות מזיקות על הסביבה ובהגברת היעילות. במלים אחרות, מינימליזם. אז אם בחסכנות עסקינן, במיני דואגים גם לחסכון זמנו של הגולש. האחרון מוזמן לבחור את פרק הזמן העומד לרשותו, מדוד בשניות, ובדיוק בזמן הנקוב הוא יקבל את כל המידע הנחוץ. הקופי נהדר, כך גם הביצוע. הכל כאן.
למה? בגלל המינימליזם
מי? taxi, toronto (יש להם אתר מגניב, שווה ביקור)

6. emirates

מה? Emirates השיקה קו תעופה חדש ושימושי בין דובאי לסן-פאולו. החידוש: זאת הפעם הראשונה שיש קו ישיר בין המזרח התיכון לדרום אמריקה. הטיסה אורכת 14 שעות ו-40 דקות בדיוק. כדי להעביר את המסר באופן די מילולי, נבחר פרננדו הבלתי נלאה, שמדבר במשך 14 שעות וארבעים דקות על סן-פאולו. אפשר לצפות בו ברצף, ואפשר גם להקליד שעות ושניות כדי לראות מה יש לו לומר באותו רגע. לחוויה אובססיבית, גשו לכאן.
למה? כי זה מה שנקרא ללכת עד הסוף
מי? lean mean fighting machine, שהם גם סוכנות האינטראקטיב של השנה

7. a blind call

מה? כולנו מכירים את התופעה המביכה, כאשר המספר הראשון בזכרון של הטלפון הנייד ("אבא 2″) נלחץ בטעות, ושיחת טלפון שלא התכוונו לה מתחייגת מאליה. אז במקום שחברות הסלולר יהנו משיחת הסרק, נהגה הרעיון המבריק: הקהל הרחב נתבקש להכניס למקום הראשון בזכרון הנייד, תחת השם - a blind call, מספר של עמותה למען עוורים, וכך הכסף זרם למקום טוב.
למה? כי אין כמו הדברים הקטנים של היומיום
מי? duval guillaume, brusseles

8. mercedes

מה?  ה-E-Class מספקת לנוסעיה שקט ושלווה בדרכים הסואנות. זה בריף גנרי. לא כך גם הבאנרים. שטחי הפרסום שנקנו נותרו ריקים, בחסות מרצדס. הדגמה, כאן (לגלול עד הסוף).
למה? נשבעת שחשבתי על הרעיון הזה לפניהם.
מי? elephant seveb, hamburg

9. epoca magazine

מה? הגולשים מתבקשים לעשות "CTRL+C" לטקסט שמופיע בבאנר, ולהדביקו בעורך הטקסט שלהם. התוצאה פשוטה ומפתיעה, ומעבירה בדיוק את המסר של המגזין epoca. לא רוצה לגלות. נסו לבד, כאן.
למה? פעולה טריוויאלית בקונטקסט חדש מקבלת משמעות מפתיעה
מי? agênciaclick, são paulo

10. simpsonizeme

מה? עוד הברקה של BK, הפעם עם הסימפסונים, והוכחה שאפשר לעשות עוד המון עם have it your way. הרעיון פשוט: מעלים תמונה, מגדירים כמה פרמטרים, ומקבלים אוואטר סימפסוני בדמותך. הביצוע לא פחות ממושלם, ואף הביא תוצאות פנומנאליות. זאת ועוד, כאן.
למה? נדמה לי שלזה מתכוונים כשאומרים - מינוף.
מי? crispin porter + bogusky

לסיום, לינק בונוס למיטיבי לכת - הסיבוב הראשון. קטלוג נדיר ועונתי.

סקר TIM האחרון ממקם את פייסבוק במקום טוב באמצע, עם 24.6% חשיפה שבועיים. בינואר הפציעה הרשת החברתית לראשונה עם 20.8% (שתי קריאות נרגשות: האחת, שמישהו כבר ימדוד את האינטרנט הזה כמו שצריך! השניה, עד אז, אם TNS כאלה אינטרנטיים, שישחררו את הנתונים שלהם לאוויר!), אבל כולם מדברים על זה שנמאס כבר מפייסבוק, גם לאנגלים. פרופילי המשתמשים הולכים ומתנקים מאפליקציות, ולא נשאר כבר ממי לבקש חברות. האמנם? מייקל ארינגטון דווקא מביא נתונים אופטימיים יותר לפייסבוק, ומדבר על כך שהיא כבר לא הרשת השניה בגודלה (כמובן, לא בארצות הברית). ברור שפייסבוק לא הולכת להיעלם כל כך מהר, היא פשוט משתנה, ביחד עם דפוסי השימוש שלנו בה.

על טוויטר ומיקרובלוגינג מדברים כל כך הרבה, ואכן קורים שם דברים מרתקים, אם כי פחות בביצה המקומית. עדיין אין מסה קריטית של משתמשים דוברי עברית, והשימוש הוא גישושי וברנז'אי.

ג'רמיה, הגורו של כל העוסקים באסטרגיה באינטרנט ובמדיה חברתית, מפנה למאמר מעניין בפורבס, שעוסק בשאלה, איך אפשר להישאר כל הזמן אונליין. אנחנו רוצים לשתף, לעקוב, לצרוך, להתעדכן, להשמיע את קולנו, אבל יש יותר מדי תכנים, כלים ואנשים מכדי שנוכל להכיל. מכאן המגמה של האגרגטורים שמקבצים את שלל הפעילויות והזהויות הדיגיטליות שלנו, כמו friendfeed ואחרים.

לפעמים אני לא יודעת מה יותר גרוע, תחושת ההצפה ותופעת התשישות מרשתות חברתיות, או עצם העיסוק הארספואטי הבלתי פוסק בעניין, ממש כמו זה שקראתם הרגע. גם אתם סובלים? אתם לא לבד: