גוגל עושה אותי טיפשה?
יום חמישי, 26 ביוני, 2008בבית הורי יש מסורת מקודשת בשישי אחר הצהריים. אמא שלי פותרת את התשחץ(ים) של ידיעות אחרונות ביחד עם אחי. כשהם מתייאשים אני תמיד שמחה להיחלץ לעזרתם. כך, כשנשאלתי לא מזמן על פילוסוף צרפתי חמש אותיות, מתחיל בדלת, לא היססתי והכרזתי על דקארט. עוד הוספתי להם נדבך ידע בסיסי, הרי הוא שטבע את המימרה - אני חושב, משמע אני קיים. עיר באיטליה, חמש אותיות, מתחיל בוו. זה קל, אבל הם התקבעו על ורונה. תוך שניות נזפתי בהם, ונציה. נהר באפריקה משהו עם פא? לימפופו, אלמנטרי. מה רבה הייתה אכזבתה של אמי, כשגילתה שכל התשובות נחשפו בעזרת גוגל. הקלדת ההגדרות מבית ידיעות אחרונות כלשונן, הובילה, דרך פלא, שוב ושוב לעמודי ויקיפדיה דוברי עברית, עם כל התשובות. חדוות התשבץ הלכה לעזאזל.
זה מוביל אותי למאמרו מעורר המחלוקת של Nicholas Carr - האם גוגל הופך אותנו לטיפשים? Carr מרחיק עד הדיאלוג המפורסם בין אפלטון וסוקרטס, בו מקונן האחרון על הסכנה שבהתפתחות הכתיבה. סוקרטס חשש שכושר הזיכרון של האנשים עלול להיפגע, שאנשים ייחשפו למידע מבלי הדרכה נכונה והסבר, ובכלל, שהתבונה תהפוך לשטחית ולא לעמוקה ואמיתית. הכותב מפליג במעלה ההיסטוריה ומגיע למאה ה-15, עת הומצא הדפוס. הפעם, היו מי שחששו שהספרים הזמינים מדי יגרמו לעצלות אינטלקטואלית, ואילו אנשי הדת נחרדו מהזילות האפשרית של כתבי הקודש ומהפצה המונית של דברי מרד ובלע.
במעבר חד לימינו, מצביע Carr על תופעה נכונה וכואבת. חוויית הקריאה באינטרנט אינה דומה לקריאה רציפה, מעמיקה ואיכותית של ספר או עיתון. בקריאה מהזן הישן, עם הזמן והמרחב המתבקשים, תוך כדי הקריאה אנחנו מסיקים מסקנות, יוצרים הקשרים ואנלוגיות, ומפתחים רעיונות עצמאיים משל עצמנו. הגלישה, או הקריאה באינטרנט גורמת לנו להיות "אנשי פנקייק", עם ידע רחב אך שטחי (אם ידידי, ניסים מויאל, קורא שורות אלה, הוא ודאי נזכר בשניצל המכרזי - "מדק לדקיק").
Carr זורק אותנו לסיום אפוקליפטי עם סרטו של קובריק "2001″: אודיסאה בחלל" ו-HAL, המחשב האימתני, ומקנח באמירה - כאשר אנו סומכים על מחשבים בהבנת העולם, הבינה שלנו עצמנו הופכת שטחית ומלאכותית. ובמילותיו:
as we come to rely on computers to mediate our understanding of the world, it is our own intelligence that flattens into artificial intelligence
נכון שיש לא מעט חסרונות באינטרנט: תחושת ההצפה, הגלישה התזזיתית, המעברים המהירים, העדפת הפסקאות על הפרקים, ביכור הבולטים על הפסקאות, קריאת הכותרת והדילוג לטוקבקים הראשונים. כולנו אף מכירים את תחושת הריקנות שאופפת אותנו, לעיתים, לאחר גלישה ממושכת:
Spending an evening on the World Wide Web is much like sitting down to a dinner of Cheetos, two hours later your fingers are yellow and you're no longer hungry, but you haven't been nourished - Clifford Stoll
עם כל החסרונות הידועים לשמצה, ההתרפקות על העבר והקינה על שטחיות ההווה מוטעית בעיני. הרי ילדי הויקי-קופי-פייסט של היום אינם שונים במאומה מהתלמידים החרוצים לכאורה של שנות השמונים, שהעתיקו מילה במילה "סיכומים" מאנציקלופדיה בריטניקה מבלי להבין מילה. גם אז היו מי שקראו בדבקות "קופיקו" ואת אלה שהעדיפו דווקא את "הרוח בערבי הנחל". האינטרנט וגוגל (על אף הביקורת והדברים שאנחנו עדיין לא יודעים) חוללו מהפיכה אדירה ונפלאה של מידע ותוכן. זה תלוי רק בנו, האם ניכנע לשטחיות או נמצא דרך שתעשיר ותפתח בנו כישורים אינטלקטואליים חדשים, או שמא, פשוט נחכה ל-web 3.0, שתעשה סדר בבלאגן.
ואולי, הקריאה והחשיבה החדשה כבר מחלחלים אל הכתבים המסורתיים? בהקדמה לספרו החדש, meatball sundea, כותב סת' כי על אף שספריו הקצרים נמכרים הרבה יותר, הוא בחר הפעם לכתוב ספר ארוך (יחסית). אבל, אל חשש, הוא בנה את הספר בפורמט אינטרנטי. אפשר לקרוא את הספר בעשר דקות, בשעתיים או בכמה ימים, כלומר - לקרוא את סיכום המנהלים, לדלג בין הבוקסות, או לקרוא לעומק תוך שרבוט הערות שוליים.
לסיום, אכתוב את הפוסט הזה כמו שצריך:
- הנגישות הבלתי נסבלת של המידע באינטרנט מטרידה לעיתים
- קפיצות התפתחותיות וטכנולוגיות של כתיבה ודפוס בעבר, יצרו חשש של הדרדרות האינטלקט האנושי
- בימינו, האינטרנט וגוגל שוב מאיימים על החשיבה החפשית, וכופים תפיסת עולם מונעת אלגוריתם
- אני מאמינה שהאינטרנט לא יפגע בצורת החשיבה שלנו, אלא יפתח אותה
- החשיבה האינטרנטית מחלחלת אל מחוצה לו










