ארכיון פוסטים מהקטגוריה "כלמיני"

גוגל עושה אותי טיפשה?

יום חמישי, 26 ביוני, 2008

בבית הורי יש מסורת מקודשת בשישי אחר הצהריים. אמא שלי פותרת את התשחץ(ים) של ידיעות אחרונות ביחד עם אחי. כשהם מתייאשים אני תמיד שמחה להיחלץ לעזרתם. כך, כשנשאלתי לא מזמן על פילוסוף צרפתי חמש אותיות, מתחיל בדלת, לא היססתי והכרזתי על דקארט. עוד הוספתי להם נדבך ידע בסיסי, הרי הוא שטבע את המימרה - אני חושב, משמע אני קיים. עיר באיטליה, חמש אותיות, מתחיל בוו. זה קל, אבל הם התקבעו על ורונה. תוך שניות נזפתי בהם, ונציה. נהר באפריקה משהו עם פא? לימפופו, אלמנטרי. מה רבה הייתה אכזבתה של אמי, כשגילתה שכל התשובות נחשפו בעזרת גוגל. הקלדת ההגדרות מבית ידיעות אחרונות כלשונן, הובילה, דרך פלא, שוב ושוב לעמודי ויקיפדיה דוברי עברית, עם כל התשובות. חדוות התשבץ הלכה לעזאזל.

זה מוביל אותי למאמרו מעורר המחלוקת של Nicholas Carr - האם גוגל הופך אותנו לטיפשים? Carr מרחיק עד הדיאלוג המפורסם בין אפלטון וסוקרטס, בו מקונן האחרון על הסכנה שבהתפתחות הכתיבה. סוקרטס חשש שכושר הזיכרון של האנשים עלול להיפגע, שאנשים ייחשפו למידע מבלי הדרכה נכונה והסבר, ובכלל, שהתבונה תהפוך לשטחית ולא לעמוקה ואמיתית. הכותב מפליג במעלה ההיסטוריה ומגיע למאה ה-15, עת הומצא הדפוס. הפעם, היו מי שחששו שהספרים הזמינים מדי יגרמו לעצלות אינטלקטואלית, ואילו אנשי הדת נחרדו מהזילות האפשרית של כתבי הקודש ומהפצה המונית של דברי מרד ובלע.

במעבר חד לימינו, מצביע Carr על תופעה נכונה וכואבת. חוויית הקריאה באינטרנט אינה דומה לקריאה רציפה, מעמיקה ואיכותית של ספר או עיתון. בקריאה מהזן הישן, עם הזמן והמרחב המתבקשים, תוך כדי הקריאה אנחנו מסיקים מסקנות, יוצרים הקשרים ואנלוגיות, ומפתחים רעיונות עצמאיים משל עצמנו. הגלישה, או הקריאה באינטרנט גורמת לנו להיות "אנשי פנקייק", עם ידע רחב אך שטחי (אם ידידי, ניסים מויאל, קורא שורות אלה, הוא ודאי נזכר בשניצל המכרזי - "מדק לדקיק").

Carr זורק אותנו לסיום אפוקליפטי עם סרטו של קובריק "2001″: אודיסאה בחלל" ו-HAL, המחשב האימתני, ומקנח באמירה - כאשר אנו סומכים על מחשבים בהבנת העולם, הבינה שלנו עצמנו הופכת שטחית ומלאכותית. ובמילותיו:

as we come to rely on computers to mediate our understanding of the world, it is our own intelligence that flattens into artificial intelligence

נכון שיש לא מעט חסרונות באינטרנט: תחושת ההצפה, הגלישה התזזיתית, המעברים המהירים, העדפת הפסקאות על הפרקים, ביכור הבולטים על הפסקאות, קריאת הכותרת והדילוג לטוקבקים הראשונים. כולנו אף מכירים את תחושת הריקנות שאופפת אותנו, לעיתים, לאחר גלישה ממושכת:

Spending an evening on the World Wide Web is much like sitting down to a dinner of Cheetos, two hours later your fingers are yellow and you're no longer hungry, but you haven't been nourished - Clifford Stoll

עם כל החסרונות הידועים לשמצה, ההתרפקות על העבר והקינה על שטחיות ההווה מוטעית בעיני. הרי ילדי הויקי-קופי-פייסט של היום אינם שונים במאומה מהתלמידים החרוצים לכאורה של שנות השמונים, שהעתיקו מילה במילה "סיכומים" מאנציקלופדיה בריטניקה מבלי להבין מילה. גם אז היו מי שקראו בדבקות "קופיקו" ואת אלה שהעדיפו דווקא את "הרוח בערבי הנחל". האינטרנט וגוגל (על אף הביקורת והדברים שאנחנו עדיין לא יודעים) חוללו מהפיכה אדירה ונפלאה של מידע ותוכן. זה תלוי רק בנו, האם ניכנע לשטחיות או נמצא דרך שתעשיר ותפתח בנו כישורים אינטלקטואליים חדשים, או שמא, פשוט נחכה ל-web 3.0, שתעשה סדר בבלאגן.

ואולי, הקריאה והחשיבה החדשה כבר מחלחלים אל הכתבים המסורתיים? בהקדמה לספרו החדש, meatball sundea, כותב סת' כי על אף שספריו הקצרים נמכרים הרבה יותר, הוא בחר הפעם לכתוב ספר ארוך (יחסית). אבל, אל חשש, הוא בנה את הספר בפורמט אינטרנטי. אפשר לקרוא את הספר בעשר דקות, בשעתיים או בכמה ימים, כלומר - לקרוא את סיכום המנהלים, לדלג בין הבוקסות, או לקרוא לעומק תוך שרבוט הערות שוליים.

לסיום, אכתוב את הפוסט הזה כמו שצריך:

  • הנגישות הבלתי נסבלת של המידע באינטרנט מטרידה לעיתים
  • קפיצות התפתחותיות וטכנולוגיות של כתיבה ודפוס בעבר, יצרו חשש של הדרדרות האינטלקט האנושי
  • בימינו, האינטרנט וגוגל שוב מאיימים על החשיבה החפשית, וכופים תפיסת עולם מונעת אלגוריתם
  • אני מאמינה שהאינטרנט לא יפגע בצורת החשיבה שלנו, אלא יפתח אותה
  • החשיבה האינטרנטית מחלחלת אל מחוצה לו

Share/Save/Bookmark

לפעמים נמאס מרשתות חברתיות

יום רביעי, 18 ביוני, 2008

סקר TIM האחרון ממקם את פייסבוק במקום טוב באמצע, עם 24.6% חשיפה שבועיים. בינואר הפציעה הרשת החברתית לראשונה עם 20.8% (שתי קריאות נרגשות: האחת, שמישהו כבר ימדוד את האינטרנט הזה כמו שצריך! השניה, עד אז, אם TNS כאלה אינטרנטיים, שישחררו את הנתונים שלהם לאוויר!), אבל כולם מדברים על זה שנמאס כבר מפייסבוק, גם לאנגלים. פרופילי המשתמשים הולכים ומתנקים מאפליקציות, ולא נשאר כבר ממי לבקש חברות. האמנם? מייקל ארינגטון דווקא מביא נתונים אופטימיים יותר לפייסבוק, ומדבר על כך שהיא כבר לא הרשת השניה בגודלה (כמובן, לא בארצות הברית). ברור שפייסבוק לא הולכת להיעלם כל כך מהר, היא פשוט משתנה, ביחד עם דפוסי השימוש שלנו בה.

על טוויטר ומיקרובלוגינג מדברים כל כך הרבה, ואכן קורים שם דברים מרתקים, אם כי פחות בביצה המקומית. עדיין אין מסה קריטית של משתמשים דוברי עברית, והשימוש הוא גישושי וברנז'אי.

ג'רמיה, הגורו של כל העוסקים באסטרגיה באינטרנט ובמדיה חברתית, מפנה למאמר מעניין בפורבס, שעוסק בשאלה, איך אפשר להישאר כל הזמן אונליין. אנחנו רוצים לשתף, לעקוב, לצרוך, להתעדכן, להשמיע את קולנו, אבל יש יותר מדי תכנים, כלים ואנשים מכדי שנוכל להכיל. מכאן המגמה של האגרגטורים שמקבצים את שלל הפעילויות והזהויות הדיגיטליות שלנו, כמו friendfeed ואחרים.

לפעמים אני לא יודעת מה יותר גרוע, תחושת ההצפה ותופעת התשישות מרשתות חברתיות, או עצם העיסוק הארספואטי הבלתי פוסק בעניין, ממש כמו זה שקראתם הרגע. גם אתם סובלים? אתם לא לבד:

Share/Save/Bookmark

קרם דה-לה-קרם

יום שלישי, 17 ביוני, 2008

אתרים של חברות אינטראקטיב מעוררים ציפיה, כמו ארוחות ששפים מבשלים בבית. יש שפים שיש להם במקרר לא יותר מקוטג' מוריק, ויש כאלה שכל ארוחה על שולחנם מופקת עד דלא ידע. אני בעניין של המשקיעים. בחרתי להביא כמה אתרים, כשהדגש שלי הפעם, הוא לא על הסוכנות ואפילו לא על העבודות שלה (אולי בכל זאת, קצת), אלא על האתר כמעיד על זהות, אופי וכשרון. האתרים שלפניכם הם לא בהכרח הכי יפים, לא עוברים מבחני שימושיות, לא עומדים בתקני seo ולא מהווים מדגם מייצג (אין כאן אף סוכנות שבדית!). בכל זאת, הם עונים על שלושה קריטריונים שחשובים לי:

  • קונספט. אתר שנועד להגיד לעולם משהו.
  • בלי זיעה. שמצליח להעביר את שלו בנונשלנט, בלי לנפנף בעיסתו יותר מדי.
  • חוויה ונוויגציה. אתר שכבר הפרילואדר שלו מעורר סקרנות. שכיף לגלוש בו ולגלות עוד ועוד.

gringo, סן פאולו

מוטו: כוססאומו

הקופי של האתר פשוט תענוג. נושך אבל נעים. כאן לא תמצאו "אנחנו בגרינגו מאמינים שבבסיס כל רעיון גדול עומד…". סשן הקללות כולל גם ווידג'ט קללות להורדה, ומזמין את הגולשים להוסיף מהרפרטואר שלהם. העבודות (קוקה קולה, מוטורולה, אבסולוט, הונדה…) מוצגות בצורה מלאה אך לא מייגעת.

barbarian group, בוסטון, סן-פרנסיסקו, ניו-יורק

barbarian group

מוטו: בלוגי סטייל

ברבריאן גרופ הם אלה שהביאו לעולם את התרנגול הכנוע של ברגר קינג, ועוד עבודות מדהימות. האתר שלהם מאיים להתפקע מעושר ושפע של תכנים. הם לא מסתפקים במשפטי קלישאות, אלא כותבים, וכותבים וכותבים. הכתיבה קולחת, ומעידה על עשייה, אמירה ייחודית וכישרון. יש גם ברבריפדיה וכמובן בלוג.

Lean Mean Fighting Machine, לונדון

lean mean fighting machine

מוטו: רזים

כך נראה דף הבית שלהם: עבודה, וכל השאר. האתר מביא בדיוק את מה שצריך בלי טיפת שומן מיותרת. הרי כבר נאמר (אנטואן דה סנט אכזופרי), כי שלמות אינה מושגת כאשר לא ניתן להוסיף דבר, אלא כאשר לא ניתן להחזיר דבר (בתרגומי הצולע). באתר אפשר למצוא בעיקר באנרים, אבל בית ספר לבאנרים.

modernista, אמסטרדם, בוסטון

modernista

מוטו: לא לכל אחד

בשניות הראשונות חשבתי שאפילו לא לי. תכני האתר - המתבקשים ולא יותר - נמצאים במקומות הראויים להם באינטרנט. רוצים פרינט? לכו לפליקר. רוצים סרטים? ליוטיוב. על החברה? וויקיפדיה, וכן הלאה. בהתחלה זה מבלבל. יפה ונוח זה לא, אבל יש קונספט. אין מה לדבר.

agency republic, לונדון

agency republic

מוטו: אנושיים

האתר הזה אינו פורץ דרך, אבל האינטרו שלו מקסים, וכל כולו משדר אינטיליגנציה ואנושיות.

cmd9, טוקיו

מוטו: אני יפני

היפנים הם אולי אלופי העולם בעיצוב. האתר הוא בעצם פורטפוליו של מעצב ווב ואנימטור יפני. יש משהו בניווט שלו שגורם לחשוף עוד ועוד עבודות, והן אכן נפלאות. אז כנראה שהמטרה הושגה.

mono, מיניאפוליס

מוטו: מאמינים בפשטות

האתר לקח את הפשטות עד הסוף. הוא נקי, כמעט על גבול השעמום. רבים מכירים אותם בזכות ברכת השנה טובה שלהם רבת הפנים - mono face.

weapon7, לונדון

מוטו: coming soon

מי לא מכיר את התופעה הנפוצה, מסתבר, לא רק אצלנו. זה לפחות, נראה מבטיח.

Share/Save/Bookmark

תקטין לי את הלוגו

יום שלישי, 10 ביוני, 2008

פביקון הוא האייקון הקטן שמופיע בדפדפן לצד ה-url. שמתם לב שבימים האחרונים הפביקון של גוגל השתנה? זה לא במקרה. גוגל החליטו, לאחר שמונה שנים וחצי להחליף את האייקון, כך שיוכל להתאים לאייפון ולפלטפורמות סלולריות נוספות.

המעצבים של גוגל הציעו מאות אופציות (לקוחות של TBWA\DIGITAL, תדעו לכם שגוגל לא מבינים כלום).

מתוך כל האופציות נבחרו כמה פיינליסטים:

אבל זה עוד לא נגמר. בגוגל החליטו לעשות crowdsouarcing ולאפשר לכולנו להציע הצעות. יש גם בריף:

Make the shape and profile visible. We've found that semi-transparent graphics, specifically 32-bit alpha transparency, work best.

Incorporate some or all of the letters in "Google."

Utilize the primary colors that are used in the Google logo. We've found that monochromatic designs tend to work best with blue; yellow is too light and doesn't provide enough contrast, and red looks like an error.

Avoid being product specific. The favicon should apply well to many different Google products and devices (e.g., mobile, PC).

Be timeless. The favicon shouldn't date itself or be time-specific. Send us a design that you think will last.

הצעות אפשר לשלוח לכאן. עוד על המהלך, אפשר לקרוא בפוסט שכתבה מריסה מאייר בבלוג הרשמי של גוגל.

מה שיפה בכל העניין, בעיני, הוא שהעיסוק הכמעט אובססיבי בענייני הלוגו הוא חלק מסיפור המותג של גוגל. החל מהאגדה על היווצרו (העיצוב הראשוני היה של סרגיי ברין, הנוכחי של רות קידר), ועד הדודלים החביבים שמשמחים אותנו מעת לעת. הפביקון הוא עוד פרק בסיפור.

Share/Save/Bookmark

מה הומואים ולסביות מעדיפים?

יום שבת, 7 ביוני, 2008

בלוגים. ברור. ממחקר שפירסמה harris interactive (חברת ייעוץ ומחקרי שוק) במרץ 2008 עולה, כי 51% מאוכלוסיית הגייז בארצות הברית קוראים בלוגים (לעומת 36% באוכלוסי ההכללית), 27% הגיבו לפוסט בחודש האחרון (לעומת 13%), 21% כתבו פוסט בחודש האחרון (לעומת 7%). ובכלל, ממחקרים רבים שנעשו בנושא, עולה כי אוכלוסיית הלהט"ב הם צרכני אינטרנט כבדים: פעילים יותר ברשתות חברתיות, נוטים יותר לרכוש מוצרים ברשת, בעלי גישה חיובית יותר לפרסומות ברשת, ועוד…

בארץ אנחנו כמעט ולא רואים פעילות שיווקית אינטרנטית ייעודית לקהילה. יש כאן הזדמנות שיווקית אדירה שעדיין לא נוצלה.

ועכשיו, אם יש לכם רבע שעה פנויה, תנו כבוד לחגיגות הגאווה, ותהנו מהפרק ההיסטורי שבו אלן דג'נרס האגדית יוצאת מהארון. קאלטי, מצחיק ובעיקר מרגש (אותי). עד היום.

חלק א'

חלק ב'

Share/Save/Bookmark

אני אוהבת את זה פשוט

יום שלישי, 3 ביוני, 2008

כל מי שמצא עצמו ספון בחדרי ועידות במלונות פאר או קיבוצים שכוחי אל, בנסיונות נואשים לגבש חזון, אמירה, משימה, אני מאמין, משהו… לגבי חברה או מותג, כל פלנר שעשן היתמר מקודקודו בעודו מפצח אסטרטגיה, מכיר את זה. זה קשה. קשה להביא אמירה מזוקקת, קולחת, בהירה, אמיתית, מדוייקת, כזאת שנשארת. מהסיבה הזאת (גם…) common craft שבתה את לבי. כך הם מגדירים את עצמם:

We are two passionate people and Common Craft is our company. Our product is explanation.

המוצר שלהם הוא הסבר. הם מסבירים מושגים וטכנולוגיות של האינטרנט בן זמננו, חלקם, ירחם השם, לא קלים לעיכול. הטכניקה פשוטה להחריד: גזרי נייר וציורים, לוח מחיק, טושים, ידיים. אולד פאשן.

common craft

הטון הוא נינוח, אינטיליגנטי, שופע הומור. הם הופכים את המורכב, העקלקל, המסובך והמרתיע לפשוט, חינני, אנושי, כזה שגם אמא שלכם ואפילו סבתא (בלי להעליב), תבין מיד. צפו בלהיט האחרון שלהם: מדיה חברתית באנגלית פשוטה:

ואל תחמיצו את rss, social bookmarking, twitter, wikis, photo sharing ועוד…

הם לא עושים רק סרטים בשביל הכיף. יש להם לקוחות מגוונים. גוגל למשל. מי מרים את הכפפה ועושה איתם סרט בעברית פשוטה?



Share/Save/Bookmark

שלושה זוגות נעליים

יום רביעי, 23 באפריל, 2008

הנה שלוש סיבות מצויינות להוכיח לעולם, למה זה לא כזה גרוע להיות סרבנית סנדלים מאז 1974:

onitsuka tiger
טייגר המגניבים הציבו מכונה אוטומטית נודדת למכירת נעליים. עכשיו היא בלונדון. אפשר לבדוק מתי היא מגיעה לקרבת מגוריכם כאן.


(הידיעה והתמונה ויה springwise)
אי אפשר לדבר על טייגר, בלי להזכיר את הפרוייקט made of japan. כדי להדגיש את היפניוּת של הנעליים, נבנתה, וירטואלית כמובן, נעל ענקית, רוטטת ופועמת, המורכבת מאלפי תמונות ותכני רשת שנוצרו ביפן ממש היום.

adidas - the left right project
אדידס אומרים celebrate originality וגם עושים. במין מחווה ליריבות שבין החוף המזרחי למערבי, פנו אדידס לשתי קבוצות אמנים: surface2air מניו יורק ו-upper playground מסן-פרנסיסקו. המזרחיים קיבלו נעל superstar ימנית ע-נ-ק-י-ת, והמערביים קיבלו את אחותה השמאלית. במשך שלושה ימים (=שלושה פסים) חגגו האמנים אורגינליות, עד המפגש המרגש. התוצאה הונצחה בסרט, כנראה הראשון בסדרה.
הפרחים - ל- 180 los angeles.

zappos @twitter
zappos הוא אחד מאתרי האי-קומרס הגדולים של נעליים. החברה ידועה בשירות לקוחות מדהים, ולא פחות, בדרכים יצירתיות ומעניינות לדבר עם הלקוחות שלהם. בשבועות האחרונים הם החלו לצבור נוכחית מעניינת בטוויטר: הם מקבצים את כל מה שנאמר עליהם בדף אחד, יש להם עמוד עובדים, המנכ"ל לא מפסיק לדבר, הם עוקבים אחרי אנשים ומביאים אותם אליהם. בימים האחרונים אפילו הציעו נעליים בחינם.

Share/Save/Bookmark


כל הזכויות שמורות לשלומית קוטיק :: קישורים | ארכיון | אודות | יצירת קשר | xml | rss :: הבלוג הוקם ע"י מזבלה ועוצב ע"י אסף מילוא