Extended Stay Hotels היא רשת של כמה מאות מלונות בארצות הברית ובקנדה. אולי שמעתם עליה ואולי לא, אבל מה שבטוח, חלקכם כבר נתקל, ברוח העיתים, בסרט הויראלי הלז (אם אין לכם כח להזדהות ביוטיוב, הכנסו לאתרון, תראו את אותו דבר):

אז מה היה לנו? בחורה בלונדינית, אווירה אותנטית, חדר מלון מאובזר ולשון מיומנת. במשך שתי דקות ומחצה עסוקה הנערה בליקוק יסודי של אביזרי חדר מלון, מהקל אל הכבד, החל בכף, המשך בטלפון וגמור בליקוק אסלה, כל זה מלווה במבטים אירוטים למחצה. אה, ובריף.

פקד הלקוח על משרדו mullen - תפרסמו שהמלון שלי נקי.
אמר הפלנינג לקריאטיב - כל כך נקי שאפשר לאכול מהרצפה, ותעשו את זה ויראלי.
אמר הקריאטיב - בוא נראה אם יש לכם ביצים. נעשה משהו שירוץ חזק בכל הרשת.

בינתיים, מתקדם לא רע, עם לינק בבואינג בואינג, לא מעט צפיות ביוטיוב ואזכורים במדיה חברתית. מה אני חושבת? מוקירי כבר מנחשים שבעיני זה לא פחות מגועל נפש. למה? ראשית, הלכתי לבדוק את אתר החברה. אתר מאובק ובנאלי, ללא זכר ופליט למסר החד משמעי - "very clean hotel". ציפיתי לקצת אווירה של סקס באוויר, או לפחות משב רוח נעורים, אך המלון מעיד על עצמו ביבושת פורטנית כי מטרתו היא לתת לנו לחוש בבית, הרחק מהבית, באווירה חמה ונעימה. זה צורם כי אין באמת קשר בין רוח המותג לרוח הפרסומית. זה לא אקס, לא דיזל ואפילו לא רבע זרמון ביום רע. שנית, ויותר חמור. הסרט דלעיל משתייך לז'אנר לו אני קוראת, סליחה מראש, פיפי קקי. מיד מושך תשומת לב, מיד כולם אומרים שזה מגעיל, אבל רואים עד הסוף ומעבירים לחבר, שיסבול גם. יש אפילו אחת שכותבת על זה פוסט באורך מלא, ועוד מתוודה שדברים שכאלו גורמים לה להתבייש במקצוע שבחרה לעצמה.

כדי להתגבר על אווירת הנכאים, הנה דוגמא לכאורה דומה, אבל בגישה כל כך שונה. על kesselskramer שמעתם? זאת חברת פרסום תותחית מאמסטרדם (חובה לבקר באתר ולרפרש שוב ושוב. זאת לא טעות, זאת גאונות), שהמוטו שלה הוא תעוזה (הו! כמה זה רחוק מפרובוקציה). אחת העבודות המפורסמות ביותר שלהם, היא למלון hans brinker. הפעם הבריף היה - המלון הכי זול שיש, אבל, אל תצפו לקבל כאן פתרון הארדסל, אלא - הארד קור. קיבצתי למענכם כמה פרינטים מהממים בפליקריה שלי והנה טעימה לעצלני ההקלקה:

לא יכולה להתאפק. קחו גם יוטיוב של סדרת מודעות אחרת לגמרי, אבל שוב, באותו עניין (ואל תוותרו על הפסקול, הסוף שווה הכל):

לסיום, בקרו באתר של hans brinker ותראו איך אותו מסר עקבי נשמר גם באתר. אל תחמיצו את האקו טור.

רינת, תודה על הלינק, אריאל, תודה על ההולנדים המעופפים.

w+k מאמסטרדם עשו לקוקה קולה פרסומת אולימפיאדה פשוט מקסימה. תודו!

וזה לא הכל. קוקה קולה חוגגת 80 שנה של חסויות למשחקים האולימפיים, החל מקיוסקים תמימים באולימפיאדת אמסטרדם, 1928, ועד מיזמי האינטרנט המושקעים של ימינו. הרשימה המלאה כאן. מעניין אפילו יותר, לחובבי הז'אנר, לקפוץ לבלוג coca cola conversation, שעשוי לו לעילא, על פי כל החוקים של בלוג ארגוני טוב.

עכשיו רק נותר לי לשאול, כרגיל, לאן נעלם הקסם הפרסומי של קוקה קולה, כאן אצלנו? למה נשארנו עם כוסונים וכוסוניות קופצים למים? לא מגיע לנו יותר?

פרסום בעולם הישן בנוי על פמפום וצריכה פאסיבית. פרסום בעולם החדש בנוי על בחירה חפשית וצריכה אקטיבית. לכן, בעולם הישן, לא נורא אם פרסומת היא רעה, צעקנית או צפויה, ה-GRP כבר ידאג לעניינים. בעולם החדש, לעומת זאת, זה פשוט לא יעבוד.

הנה דוגמא שעובדת. הפרסומת של AMP, משקה אנרגיה, מחזירה אחדים מאיתנו אל אותו מצב מביך של "הבוקר שאחרי", עת מתעוררים במיטה זרה, אפופי ריחות מליל אמש ועם גרב אחת, ועם הלוק הזוהר הזה צריכים לחזור הביתה
לא לדאוג! עם AMP לא צריך להתבייש - "walk of no shame".

קרדיט: BBDO NY

בלי להעליב אף אחד, כולם מכירים את הבריף הבא:

• קהל המטרה: צעירים
• תובנת קהל המטרה: גולשים באינטרנט
• המטרה: יצירת מעורבות גבוהה, שיעבירו הלאה
• המסר: המותג חוגג מאה שנים להיווסדו
• ערכי המותג: מגניב
• הכלי: מיניסייט
• הערות: תעשו משהו שעוד לא עשו

המהלך האחרון של קונברס, תאמינו או לא, עונה על הבריף הזה.

הכל מתחיל במיניסייט הראשון: thisistheindexpage.com, אין בו הרבה, חוץ מרולר עם דומייניים ארוכים ומסקרנים. בוחרים באחד מהם באופן אקראי, ומתחילים במסע בין מיניסייטים, כעשרים במספר (יש לומר, מיקרוסייטים), א-לה stumble apon, כלומר - תחילתו של המסע ברורה, אך המשכו וסופו, מי ישורנו. חלק מהמיניסייטים נדמים כרנדומליים לחלוטין, חלקם מוזרים ולא ברורים, חלקם קצרצרים בני מילה אחת או שתיים. בסדרה אחת אנחנו עוקבים אחר אדם שנותר בודד בלב ים. בסדרה אחרת נערה טובת מראה משיאה עצות לגברים חסרי בטחון. במיני סייט שתמונתו כאן, שרוך עורך מבחן איות, ושולח אותנו לגוגל. אם אייתנו נכון, קישור ממומן של גוגל שולח אותנו לאתר הבא (או שלא אייתתי נכון, או שלא עובד בישראל, אבל מגניב).

שמות הדומיינים הם חלק חשוב מהסיפור:

kissingwithross.com

onashoestringfilms.com

iseverythinggoingtobeokay.com

atleastyourenotlostatseafor10days.com

atleastyourenotlostatseafor13days.com

weretheoneswehavebeenwaitingfor.com

outofyourleaguegirl.com

outofyourleaguegirlonbeingcreepy.com

outofyourleaguegirlonconfidence.com

outofyourleaguegirlonpassion.com

marquettewillbeback.com

thebestpickofthedraft.com

30roundswithsilkysteve.com

weapresent.com

conversespellingbee.com

chucksinsoda.com

youshoulddoitnow.com

לא תמיד צריך מסר עמוק, לפעמים חשובה ההוויה והחוויה. מה שבטוח, מהלכים כאלה, שעושים שימוש חדש במדיום מוכר, גורמים ללב החלש שלי להחסיר פעימה דיגיטלית. עד כדי כך, שלראשונה מאז 1989 אני שוקלת לקנות קונברס (על אף החשש המובן של לוק המורה בטיול שנתי).

הפרחים ל-anomaly מניו יורק.

אם הייתה לי דירה בתל אביב, הייתי משכירה לך אותה חינם אין כסף.

לרוב, אני די פוריטנית צדקת ופמיניסטית נזעקת בכל הקשור לענייני סקסיזם, החפצה, בר רפאלי, הומור בלייזר וסתם סקס שלא קשור לכלום בפרסומות. כל זה לא תקף לויראלי הבא:

הסרט נועד לקדם שירות חדש של freeware.de: כלי המאפשר הורדת סרטים בקצב מהר יותר. ממש לא צריך להאריך במלים הפעם.

את הסרט מצאתי ב-viralblog, ומסתבר שמשהו בארומה הזכיר לשנינו את trojan games המעולה מ-2003 , שלא נס ליחו. הנה תזכורת:

מהיוצרים שהביאו לכם את good things should never end של אורנג', שזכה בכל פרס אפשרי (בינתיים…), הלוא הם סוכנות הדיגיטל poke מלונדון, מגיע עכשיו הלהיט החדש: play balloonacy. דקה לפני שאני פוצחת בעוד מסכת התלהבות, ננסה לשחזר את הבריף. אז ככה. אורנג' (אנגליה) מציעה ארבע חבילות pre-paid לאנשים צעירים בני 16-24. בכל חבילה ההטבות מעט משתנות, אך בכולן, ככל שטוענים את המכשיר בסכומים גבוהים יותר, מקבלים יותר צ'ופרים. כדי לגוון את השממון, כל חבילה "ממותגת" באמצעות חיה אחרת (בסדר מופרכות עולה): דולפין, גמל, קנרית ודביבון. עד כאן, נשמע כמו עוד בריף "ועכשיו מבצע" של חברת תקשורת לחברת פרסום, ועכשיו, לכו תעשו מזה קמפיין.

אם נזקק, נגיע לשלושה מרכיבים:
1. קהל של צעירים (נו, הם חיים באינטרנט, ברשתות חברתיות, בלוגרים, קוראים בלוגים)
2. ככל שמדברים יותר, מקבלים יותר (קצה חוט קריאטיבי)
3. חיות (אין ברירה)

הנה הפתרון הגאוני: מירוץ בלונים באינטרנט.
כל אחד יכול להיכנס לאתר, לבחור לעצמו בלון כתום של אחת מארבע החיות המוצעות (אני בחרתי גמל), לתת לו שם ועוד משפט מתאר, ולחכות בסבלנות עד ה-23 ביוני (אנחנו כרגע בשלב הפרה-השקה), עת תתחיל התחרות. במשך שבעה ימים, בעל הבלון שירחיק עוף מכולם, יזכה בחופשה באיביזה עם חברים. איך עפים? פה כל היופי. אפשר לשייט, פיזית ממש, מאתר לאתר. כל אתר מזכה את בעל הבלון במַייל אינטרנטי. האתרים הגדולים כמובן משתתפים, אבל ההברקה טמונה דווקא באתרים הקטנים ובבלוגים. כל בעל אתר או בלוגר יכול להוסיף את עצמו למאגר האתרים המשתתפים. אייקון קטן ומתוק ירחף לו בעדינות בתחתית עמוד הבית, ובבוא היום, כשהמירוץ יתחיל, באתר שלו ממש יעופפו החיות הכתומות. מה זה נותן לו, תשאלו? נו באמת. טראפיק.

כדי להגביר מהירות ולהגדיל את סיכויי הזכיה, אפשר לקבל זריקות מרץ מחברים. אם חמישה מחבריי נתנו לי דחיפה באותו יום, אוכל לקבל בונוס מהירות שיקדם אותי לאיביזה. ממש מיותר לציין, שאפשר לתקשר ולהפיץ את הבלון באמצעות כל הרשתות החברתיות, וכמובן ווידג'ט להורדה ושילוב בבלוג, כפי שרואות עיניכם.

לא מעט נכתב על הקשר בין בלוגרים למפרסמים, כללי עשה ואל תעשה. אני חושבת שזאת דוגמא מופלאה לסימביוזה שיכולה להיות בין הצדדים, ולבנייה כמעט נונשלנטית של מעורבות גולשים. זה גם מה שיפה בשיווק באינטרנט. כל פעם כשכבר נדמה שראינו הכל, מגיע משהו רענן ומציב רף חדש.

הסתייגות קטנה לסיום. אני כותבת את הדברים בטרם הקמפיין התחיל. ההתלהבות, לעת עתה, תקפה לעצם הרעיון ועדיין לא לתוצאות ולשיעורי השתתפות.