מחכים לאיקאה

נכון, הרעיון של live camera לא לגמרי חדש, ובכל זאת מעניין. במקרה הזה, נילס הוא בחור גרמני, שמחכה בביתו הריק מחפצים לקטלוג איקאה, שיצא בספטמבר. באתר Warte bis September (מחכה עד ספטמבר) אפשר לצפות באיש ובפועלו, 24 שעות ביממה. ברור שהגולשים מוזמנים לשלוח לו מכתב, מייל, לקשקש בטוויטר ואפילו להתקשר ולדבר איתו אונליין.

גם אני מעריצה של מייקל פלפס

ואני לא מיוחדת. כמוני בפייסבוק, יש נכון לעכשיו 1,343,797 מעריצים לאיש. פופולרי ממנו, בינתיים, רק ברק אובמה (וגם, משהו חמוד על הדרך).

תולעת ספרים מחפשת אהבה

עוד הברקה של פינגווין, בית ההוצאה לאור הבריטי. הפעם, אתר היכרויות לאוהבי ספרים, על בסיס הטעם הספרותי. רעיון הורס (איריס?).

סיפור אהבה קצר

ומקסים שנעשה בטכניקת סטופ-מושן. עוד על האמן והעשייה, כאן (טוב, אם כבר אהבה וסטופ-מושן, אי אפשר בלי סקס).

מנגה!

תמיד כיף לעשות לעצמך אוואטר. במקרה הזה - מנגה סטייל. היכנסו ל-face your manga ותהנו.

אני בענייני האהבה, אז הנה שיר אהבה.

היוצר הוא אמן האינטרנט המבריק, הבלתי צפוי, המופרע והמתוק - ze frank. שווה להיכנס לאתר שלו, ולהקליק, אפילו ברנדומליות על הקישורים. יש שם אוצרות.

"ההרצאה האחרונה" היא תרגיל מוכר באקדמיה: איזו הרצאה היית נושא אילו ידעת שזו ההרצאה האחרונה בחייך? במקרה של Randy Pausch, התרגיל הפך מציאות. בגופו של רנדי, דוקטור למדעי המחשב באוניברסיטת קרנגי מלון, התגלה לפני שנתיים סרטן קטלני. הרופאים הותירו לו חודשים ספורים לחיות. בספטמבר 2007, העביר רנדי את הרצאתו. ההרצאה, מלאה בהשראה, תובנות של אמת, הומור וחדווה, ריגשה מיליוני אנשים ברחבי העולם, וגם אותי. הגירסה המלאה, כאן.
הנה הגירסה המקוצרת, כפי שהוקלטה אצל אופרה (עשר דקות עם סוף מצמרר. תשקיעו):

רנדי נפטר ביום שישי האחרון.

לכבודו צפיתי שוב. לכבודי, אני חושבת לעצמי, מה ההרצאה האחרונה שלי?

השבוע ביקרתי בתערוכת הבוגרים של בצלאל, ומה אומר לכם, המון דברים יפים ראו עיני. התערוכה גדולה ופתלתלה, עתירת קומות, מסדרונות, חללים, כוכים ונישות, ומדי פעם נגלית איזו שכיית חמדה שמרחיבה את האופקים והלב. קשה להכיל את כל זה בביקור אחד, אמתכם קטנה מלשפוט שיפוט אמנותי או מקצועי, ואף אינה מתיימרת לכתוב כאן ביקורת מלומדת.

בתמונה: כרטיסי ביקור רנדומליים שאספתי בתערוכה

אני כאן רק כדי לשאול שאלה. איך ייתכן, שיש כל כך הרבה אנשים שיוצרים עבודות שמרחיבות גבולות, שממציאות מחדש, שמתפוצצות מכשרון ודמיון, וכל כך מעט אתרי אינטרנט ישראליים שמצליחים להביא משהו מהרוח הזאת. אני לא מדברת הפעם על קריאטיב ורעיונות גדולים, אלא על עיצוב.

העיצוב באתרים ובמיניסייטים הישראליים, באופן גורף, שבלוני, נטול דמיון והשראה (מתנצלת מראש על ההכללה, ברור שיש גם אתרים אחרים, אך בואו נודה, הם במיעוט). עצמו עיניים לרגע, ודמיינו איך יראה אתר של בירה לגברברים? איך ייראה אתר למכונית סקסית ושובבה? איך ייראה מיניסייט ללימודי משפטים במכללה מובילה? פקחו את עיניכם ותגלו שהרב צפוי, ומשעמם. אותם פונטים, אותם ויז'ואלים מ-istockphoto, אותן סכמות צבעים, אותו ממשק משתמש וכמעט אותו פסקול.

למה זה כך? כמה סיבות אפשריות. אולי כי עובדים על אתרים בתקציב נמוך? אולי כי עושים הכל במהירות, ברגע האחרון? אולי האנשים המוכשרים באמת לא מגיעים לענף הזה? אולי הם מגיעים ומתיישרים לסטנדרט הקיים? אולי שכחו את המשמעות המילולית של המילה art? אולי אנחנו שבויים בדפוסים מיושנים? ואולי כל התשובות נכונות.

הרי ברור שאפשר גם אחרת. זה לא עניין של כסף, אלא של תפיסת עולם וכישרון. תסתכלו על איקאה החדש והנפלא, תגלשו בכל אתר מבית uniqlo , תבחרו אתר רנדומלי ב-FWA. תגלו אתרים שכיף לגלוש בהם ולחשוף עוד ועוד, תענוג לעשות אינטראקציה עם המותג ובא לשמור אותם בדלישס.

לסיום. לא הכל שחור, ואני לא ממורמרת. הכנסו ל-hoop.co.il ותגלו המון אתרים ישראליים יפים שלא היכרתם.

בלי להעליב אף אחד, כולם מכירים את הבריף הבא:

• קהל המטרה: צעירים
• תובנת קהל המטרה: גולשים באינטרנט
• המטרה: יצירת מעורבות גבוהה, שיעבירו הלאה
• המסר: המותג חוגג מאה שנים להיווסדו
• ערכי המותג: מגניב
• הכלי: מיניסייט
• הערות: תעשו משהו שעוד לא עשו

המהלך האחרון של קונברס, תאמינו או לא, עונה על הבריף הזה.

הכל מתחיל במיניסייט הראשון: thisistheindexpage.com, אין בו הרבה, חוץ מרולר עם דומייניים ארוכים ומסקרנים. בוחרים באחד מהם באופן אקראי, ומתחילים במסע בין מיניסייטים, כעשרים במספר (יש לומר, מיקרוסייטים), א-לה stumble apon, כלומר - תחילתו של המסע ברורה, אך המשכו וסופו, מי ישורנו. חלק מהמיניסייטים נדמים כרנדומליים לחלוטין, חלקם מוזרים ולא ברורים, חלקם קצרצרים בני מילה אחת או שתיים. בסדרה אחת אנחנו עוקבים אחר אדם שנותר בודד בלב ים. בסדרה אחרת נערה טובת מראה משיאה עצות לגברים חסרי בטחון. במיני סייט שתמונתו כאן, שרוך עורך מבחן איות, ושולח אותנו לגוגל. אם אייתנו נכון, קישור ממומן של גוגל שולח אותנו לאתר הבא (או שלא אייתתי נכון, או שלא עובד בישראל, אבל מגניב).

שמות הדומיינים הם חלק חשוב מהסיפור:

kissingwithross.com

onashoestringfilms.com

iseverythinggoingtobeokay.com

atleastyourenotlostatseafor10days.com

atleastyourenotlostatseafor13days.com

weretheoneswehavebeenwaitingfor.com

outofyourleaguegirl.com

outofyourleaguegirlonbeingcreepy.com

outofyourleaguegirlonconfidence.com

outofyourleaguegirlonpassion.com

marquettewillbeback.com

thebestpickofthedraft.com

30roundswithsilkysteve.com

weapresent.com

conversespellingbee.com

chucksinsoda.com

youshoulddoitnow.com

לא תמיד צריך מסר עמוק, לפעמים חשובה ההוויה והחוויה. מה שבטוח, מהלכים כאלה, שעושים שימוש חדש במדיום מוכר, גורמים ללב החלש שלי להחסיר פעימה דיגיטלית. עד כדי כך, שלראשונה מאז 1989 אני שוקלת לקנות קונברס (על אף החשש המובן של לוק המורה בטיול שנתי).

הפרחים ל-anomaly מניו יורק.

גיא חיים, האיש הדיגיטלי, מנהל הפלנינג ב-TBWA\DIGITAL, יזם, עורך ומנוע הטורבו של הפיוזלטר המשובח, ואדם רב פעלים יזם פרוייקט מקסים - אתר לאי בודד.
משמאל למעלה ובכיוון השעון: חיים בשן, גיא חיים, מיכל צלאל ותמר בורשטיין.

אתר הבדידות שלי הוא favourite website awards) FWA). אני עדיין זוכרת את היום שגיליתי אותו במקרה, בהתרגשות עצומה. היו אלה הימים הראשונים שלי כפלנרית דיגיטלית, זמן היה בשפע, יחסית, וכך הייתי מבלה בו מדי שחרית זמן איכות ממכר. עד היום הוא נמצא בריטואל הגלישה היומי שלי. אני סולחת לו על הממשק הפלאשי המעיק, על האינפורמציה הדלה שהוא מספק על הפרוייקטים, ואפילו על העדרו המטריד של מנוע חיפוש. ההשראה, האושר וגניחות ההתפעלות מפצים על כל אלה. חוץ מהאתרים המדהימים, יש בו גם מאמרים, ראיונות עם מובילי התעשייה והזדמנות להכיר חברות מדהימות מכל העולם. FWA הוא סם ההתאהבות שלי בעיסוק באסטרטגיה דיגיטלית, או אם תרצו, רציף ¾9 שלי לעולם הזה.
בתמונה: אני ו-FW עושים אהבה.

כל מי שמצא עצמו ספון בחדרי ועידות במלונות פאר או קיבוצים שכוחי אל, בנסיונות נואשים לגבש חזון, אמירה, משימה, אני מאמין, משהו… לגבי חברה או מותג, כל פלנר שעשן היתמר מקודקודו בעודו מפצח אסטרטגיה, מכיר את זה. זה קשה. קשה להביא אמירה מזוקקת, קולחת, בהירה, אמיתית, מדוייקת, כזאת שנשארת. מהסיבה הזאת (גם…) common craft שבתה את לבי. כך הם מגדירים את עצמם:

We are two passionate people and Common Craft is our company. Our product is explanation.

המוצר שלהם הוא הסבר. הם מסבירים מושגים וטכנולוגיות של האינטרנט בן זמננו, חלקם, ירחם השם, לא קלים לעיכול. הטכניקה פשוטה להחריד: גזרי נייר וציורים, לוח מחיק, טושים, ידיים. אולד פאשן.

הטון הוא נינוח, אינטיליגנטי, שופע הומור. הם הופכים את המורכב, העקלקל, המסובך והמרתיע לפשוט, חינני, אנושי, כזה שגם אמא שלכם ואפילו סבתא (בלי להעליב), תבין מיד. צפו בלהיט האחרון שלהם: מדיה חברתית באנגלית פשוטה:

ואל תחמיצו את rss, social bookmarking, twitter, wikis, photo sharing ועוד…

הם לא עושים רק סרטים בשביל הכיף. יש להם לקוחות מגוונים. גוגל למשל. מי מרים את הכפפה ועושה איתם סרט בעברית פשוטה?