לאחרונה נזקקתי לבירור מידע רפואי. כמובן שהתחלתי בחיפוש בגוגל, ומהר מאוד מצאתי עצמי בפורומים עם הודעות משנת 2001. קראתי וקראתי, ולא הצלחתי להפסיק. ככל שהמשיכה הקריאה, כך גבר הדכאון ואיתו ההכרה שיש לי המון מחלות, רובן חשוכות מרפא. לשון אחר, זוהי תסמונת ג'רום ק' ג'רום.

"… אני זוכר איך הלכתי פעם לספריה של המוזיאון הבריטי, לקרוא על הטיפול באיזו מחלה שפגעה בי בצורה קלה. זה היה קדחת השחת, אני חושב. קיבלתי את הספר וקראתי כל מה שרציתי לדעת על המחלה שבגללה באתי לשם, ואז, ברגע של פיזור נפש, עלעלתי עלעול סרק בספר, והתחלתי, לאסוני, לקרוא על מחלות באופן כללי. אני לא זוכר איזה חולי נתקל בי ראשון, אבל אני בטוח שזה היה משהו נורא וקטלני, ולפני שהגעתי עד האמצע נחת עלי שאני לוקה בו.

זמן מה ישבתי קפוא מאימה ואז, ברפיון הייאוש, התחלתי שוב להפוך עמודים. הגעתי לטיפוס. קראתי את הסימנים, וגיליתי שיש לי טיפוס זה חודשים בלי ידיעתי, וכאן כבר רציתי לדעת מה עוד יש לי (…) חרשתי ברוב קפידה את כל 22 האותיות, ורק מחלה אחת בטוח לא הייתה לי - צניחה חפשית של הרחם…"

לפעמים האינטרנט הזה לא משהו בכלל. אני הולכת לקרוא ספר.

הציטוט מתוך "שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב)".
בתמונה, מימין לשמאל, ג'רום, ג'ורג' והאריס. מקור: the Jerome K Jerome society

לאחרונה תפסתי את עצמי על חם, עורכת לעצמי מבחן קטן ומטופש: כמה גולשים אחרים תייגו את הקישור ששמרתי בדף הדלישס שלי, ומה זה אומר עלי.

אפשרות אחת: הקישור נשמר על ידי גולשים בודדים
האם אני תולעת רשת חפרנית, מובילת דיעה ומקדימה את זמנה? תורמת משמעותית לחכמת ההמון? יקירת דלישס? או אולי סתם חפרנית, חסרת יכולת להבחין בין עיקר לתפל?

אפשרות שנייה: הקישור נשמר על ידי אלפי גולשים לפני
האם אני בעלת טעם משובח שאך הרגע קיבל אישוש נוסף? או שמא גולשת חסרת ייחוד בים המידע האינסופי?

הדיון הפנימי שלי הזכיר לי פוסט חכם של ירדן לוינסקי, בו הוא טוען כי אין כל קשר בין המושג הבאזזי לעייפה 'חכמת ההמון', לבין אתרים כמו digg וקפה דה מרקר על שלל כוכביו ודירוגיו:

הגיע הזמן להבהיר אחת ולתמיד. הקשר בין 'חכמת ההמונים' ל-digg, לכוכבים של דהמארקר או לעשרת הנצפים של כל אתר וידאו ממוצע מקרי בהחלט. מה שיש ברוב האתרים זה מדד פופולריות ומדדי פופולריות מתבססים על כך שאנשים יסתכלו על מה שאחרים הצביעו ויצביעו אותו דבר. התוצאה היא שמה ש"מצליח" הם הדברים שפונים למכנה המשותף הנמוך - בין אם זה פוסטים פרובוקטיבים בדהמארקר, קישורים על חדשות apple בdigg- או סרטוני וידאו ויראליים ביוטיוב. אין שום קשר בין זה לבין חוכמת ההמונים. חוכמת ההמונים מתבססת על החלטות בלתי תלויות, וכדי שהיא תפעל אנשים צריכים לקבל החלטות לבד - לא לראות מה אחרים הצביעו ואז להצביע בעצמם. כדי שחכמת ההמונים תפעל האנשים צריכים להיות בורים בנוגע למה שהחברים שלהם עשו.

למה דומה הדבר? הרי זה ממש כמו להלך ברחובות פריז, ולגלות מסעדה קטנה ונפלאה, עם מנות מקוריות ומענגות, והכל במחיר שווה לכל נפש. הגילוי המאוחר, כי כל פרנקופיל תל-אביבי אנין כבר סעד בה, מרומם את האגו, אך בה בעת מעמעם את חדוות הגילוי.

אני מעדיפה חדווה.

ותשעה נושאים נוספים עליהם לא אכתוב בפוסט הראשון שלי:

1. סקירה מלומדת בנושא ארספואטיקה של פוסטים ראשונים
2. תובנה יצירתית על התחלות ומשמעותן
3. התנצלות מתבקשת, איך ייתכן שרק עכשיו
4. תיאור אותנטי של ההתרגשות האוחזת בי ברגע זה ממש
5. פירוט מטרותי בבלוג יומרני זה
6. הבעת תסכול מהמצב המשונה של כתיבה לקוראים שאינם קיימים
7. הצהרת אהבתי העזה לאינטרנט הזה, ולמה
8. תחזית מנומקת ועתירת לינקים על העתיד (של משהו)
9. קצת עלי, בכל זאת

נדמה לי שאני בשלה לגמרי לפוסט השני.