כיף לראות את דגל הגאווה בחוצות תל אביב, חשוב ומרגש היה לראות אותו שלשום בירושלים. נדמה כאילו הוא אייקון שהיה כאן תמיד, אך מעניין לגלות שהוא רק בן 30. עיצב אותו Gilbert Baker, אמן מסן פרנסיסקו, ב-1978. אבסולוט, מותג שתומך שנים בקהילה ההומו-לסבית, בחר לציין את המאורע עם מהדורה מיוחדת של המשקה, ספר מתכונים לקוקטיילים צבעוניים ואתר - absolut colors. באתר, מדגם קוקטיילים בצבעי הדגל, הסבר על פשר הצבעים, ואפילו טפטים להורדה, אחד לכל צבע (ניחוש אחד, איך הם נראים?). גולת הכותרת היא סיפור יציאתו מהארון של בייקר, הקורא לגולשים לשתף בסיפור היציאה מהארון שלהם (נכון להיום, עדיין לא הועלו סיפורים).  כמו כל עבודה דיגיטלית של אבסולוט, גם האתר הזה הוא לא פחות ממושלם, עם עיצוב מדוייק ונקי. שימו לב איך הצבעים מתחלפים כשנכנסים שוב ושוב לאותו עמוד. את האתר יצרו graet work שאף זכו בקאן האחרון באריה מוזהב בזכות absolut machines. עוד על המהלך אפשר לקרוא ב-absolut press.

פרוייקט ה-cause marketing הזה לכשעצמו, חשוב ונאה, מה גם שחלק מההכנסות ייתרמו ל-InterPride (ויש לקוות שבכסף שיקבלו, ישפצו את אתרם המביש). נעים במיוחד לראות מהלך כזה, על רקע הייצוג ההומו-לסבי בעולם הפרסום הישראלי הכולל בעיקר הומור דלוח וסטריאוטיפים מאוסים, ראו אלעל (פרלין) ומחסני תאורה (בוגנים).

אחת שלא תעלה את סיפורה האישי ל-absolut colors היא יהודית רביץ. אמש, אצל דרוקר ושלח, קידמו יחצ"ניה את הופעתה הצפויה בקיסריה, לרגל 20 שנות באה מאהבה. בכתבה נסקרה הקריירה שלה, כולל המראות הקשים בחליפת העור. בין לבין ראיינו אותה, וכהרגלה ענתה תשובות קלישאתיות וריקות מתוכן. לקראת סיום, אזר הכתב, ישראל רוזנר, אומץ ושאל אותה, כיצד היא חיה לאורך שנים עם רכילויות ושמועות שונות לגבי חייה האישיים. רביץ הורידה כאחת את מסך הערפל: "אני מגרשת אותך כשאתה עובר את הגבול… אני כמו לביאה בפתח הבית…".

תמיד אהבתי אותה והתרגשתי מהמוסיקה שלה, אבל בשנים האחרונות קסמה פג, מבחינתי. אני פשוט לא מאמינה לה ולמוסיקה שלה יותר, ולקיסריה לא אלך. הדיון בעניינה אמנם לא חדש (ע"ע מאמרו המושחז של אוחובסקי לפני כשנה בטיים אאוט - עמוד 146), אבל מה לעשות, הפעם היא התחילה.

אתרים של חברות אינטראקטיב מעוררים ציפיה, כמו ארוחות ששפים מבשלים בבית. יש שפים שיש להם במקרר לא יותר מקוטג' מוריק, ויש כאלה שכל ארוחה על שולחנם מופקת עד דלא ידע. אני בעניין של המשקיעים. בחרתי להביא כמה אתרים, כשהדגש שלי הפעם, הוא לא על הסוכנות ואפילו לא על העבודות שלה (אולי בכל זאת, קצת), אלא על האתר כמעיד על זהות, אופי וכשרון. האתרים שלפניכם הם לא בהכרח הכי יפים, לא עוברים מבחני שימושיות, לא עומדים בתקני seo ולא מהווים מדגם מייצג (אין כאן אף סוכנות שבדית!). בכל זאת, הם עונים על שלושה קריטריונים שחשובים לי:

• קונספט. אתר שנועד להגיד לעולם משהו.
• בלי זיעה. שמצליח להעביר את שלו בנונשלנט, בלי לנפנף בעיסתו יותר מדי.
• חוויה ונוויגציה. אתר שכבר הפרילואדר שלו מעורר סקרנות. שכיף לגלוש בו ולגלות עוד ועוד.

gringo, סן פאולו

מוטו: כוססאומו

הקופי של האתר פשוט תענוג. נושך אבל נעים. כאן לא תמצאו "אנחנו בגרינגו מאמינים שבבסיס כל רעיון גדול עומד…". סשן הקללות כולל גם ווידג'ט קללות להורדה, ומזמין את הגולשים להוסיף מהרפרטואר שלהם. העבודות (קוקה קולה, מוטורולה, אבסולוט, הונדה…) מוצגות בצורה מלאה אך לא מייגעת.

barbarian group, בוסטון, סן-פרנסיסקו, ניו-יורק

מוטו: בלוגי סטייל

ברבריאן גרופ הם אלה שהביאו לעולם את התרנגול הכנוע של ברגר קינג, ועוד עבודות מדהימות. האתר שלהם מאיים להתפקע מעושר ושפע של תכנים. הם לא מסתפקים במשפטי קלישאות, אלא כותבים, וכותבים וכותבים. הכתיבה קולחת, ומעידה על עשייה, אמירה ייחודית וכישרון. יש גם ברבריפדיה וכמובן בלוג.

Lean Mean Fighting Machine, לונדון

מוטו: רזים

כך נראה דף הבית שלהם: עבודה, וכל השאר. האתר מביא בדיוק את מה שצריך בלי טיפת שומן מיותרת. הרי כבר נאמר (אנטואן דה סנט אכזופרי), כי שלמות אינה מושגת כאשר לא ניתן להוסיף דבר, אלא כאשר לא ניתן להחזיר דבר (בתרגומי הצולע). באתר אפשר למצוא בעיקר באנרים, אבל בית ספר לבאנרים.

modernista, אמסטרדם, בוסטון

מוטו: לא לכל אחד

בשניות הראשונות חשבתי שאפילו לא לי. תכני האתר - המתבקשים ולא יותר - נמצאים במקומות הראויים להם באינטרנט. רוצים פרינט? לכו לפליקר. רוצים סרטים? ליוטיוב. על החברה? וויקיפדיה, וכן הלאה. בהתחלה זה מבלבל. יפה ונוח זה לא, אבל יש קונספט. אין מה לדבר.

agency republic, לונדון

מוטו: אנושיים

האתר הזה אינו פורץ דרך, אבל האינטרו שלו מקסים, וכל כולו משדר אינטיליגנציה ואנושיות.

cmd9, טוקיו

מוטו: אני יפני

היפנים הם אולי אלופי העולם בעיצוב. האתר הוא בעצם פורטפוליו של מעצב ווב ואנימטור יפני. יש משהו בניווט שלו שגורם לחשוף עוד ועוד עבודות, והן אכן נפלאות. אז כנראה שהמטרה הושגה.

mono, מיניאפוליס

מוטו: מאמינים בפשטות

האתר לקח את הפשטות עד הסוף. הוא נקי, כמעט על גבול השעמום. רבים מכירים אותם בזכות ברכת השנה טובה שלהם רבת הפנים - mono face.

weapon7, לונדון

מוטו: coming soon

מי לא מכיר את התופעה הנפוצה, מסתבר, לא רק אצלנו. זה לפחות, נראה מבטיח.

במלים אלו מנסה ארטיק מגנום שחום לפתות אותי. הגעתי אליו כשהקלקתי על באנר מפתה ב-ynet. אווה לונגוריה ולילך ברנע ליחששו לעברי את הטקסטים הרגילים על רקע טירה קסומה וחתול, ואז הופיע שאלון טריוויה נושא פרסים. נראה אתכם עונים על זה:
באיזה טון וצורה מומלץ לדבר לצורך פיתוי? א. טון גבוה וקול נרגש ב. טון נמוך וקול מהוסס ג. טון גרוני וקול רך ד. טון מסתלסל וקול החלטי.
השאלון נדרש ברצינות תהומית לסוגיית הפיתוי, וכולל עוד המון שאלות מתחומי הבוטניקה, הפסיכולוגיה, הקולנוע, הספרות, התנ"ך ועוד.

ביומיום יש לי נטייה לסלחנות או פשוט להתעלמות, אבל המיניסייט הזה הגזים לגמרי. הוא לא מפתה אותי, לא מרגש אותי, לא מעורר בי תשוקה חבויה, לא מאתגר אותי אינטלקטואלית ולא מצחיק אותי. הוא פשוט סתמי.

(more…)