1. אנשים שמתגגים את עצמם באופן אובססיבי באלבומים של זרים, כולל חלקי גפיים

2. אנשים ששמים בתמונת הפרופיל שלהם את ילדם המושלם או תמונה ממרחקים

3. אנשים שמחליפים את תמונת הפרופיל שלהם בתדירות יומית

4. אנשים שמקבלים מייל קבוצתי ואז פוצחים בסאגת ריפליי טו אול

5. אנשים שמכסת"חים ברכת יומולדת על הוול שלך

6. אנשים שחייבים להגיב על כל תמונה: "איזו ממי", "איזו מהממת"

7. אנשים שמתעקשים לשמור על רומנטיקה בפייסבוק, בריליישנשיפ עם…

8. אנשים שלא יכולים להיכנס למסעדה עם אישתם המושלמת בלי לעדכן סטטוס

9. אנשים שמסרבים עקרונית לפתוח כרטיס בפייסבוק

10. סליחה, אבל אנשים שעדיין מתעסקים עם גלעד שליט בפייסבוק

תודה לאחותי הממי המהממת

אני בענייני האהבה, אז הנה שיר אהבה.

היוצר הוא אמן האינטרנט המבריק, הבלתי צפוי, המופרע והמתוק - ze frank. שווה להיכנס לאתר שלו, ולהקליק, אפילו ברנדומליות על הקישורים. יש שם אוצרות.

"ההרצאה האחרונה" היא תרגיל מוכר באקדמיה: איזו הרצאה היית נושא אילו ידעת שזו ההרצאה האחרונה בחייך? במקרה של Randy Pausch, התרגיל הפך מציאות. בגופו של רנדי, דוקטור למדעי המחשב באוניברסיטת קרנגי מלון, התגלה לפני שנתיים סרטן קטלני. הרופאים הותירו לו חודשים ספורים לחיות. בספטמבר 2007, העביר רנדי את הרצאתו. ההרצאה, מלאה בהשראה, תובנות של אמת, הומור וחדווה, ריגשה מיליוני אנשים ברחבי העולם, וגם אותי. הגירסה המלאה, כאן.
הנה הגירסה המקוצרת, כפי שהוקלטה אצל אופרה (עשר דקות עם סוף מצמרר. תשקיעו):

רנדי נפטר ביום שישי האחרון.

לכבודו צפיתי שוב. לכבודי, אני חושבת לעצמי, מה ההרצאה האחרונה שלי?

בשבועיים האחרונים אני מבלה בהדסה עין כרם, ואם לא הייתי סובלת, אני בטוחה שהייתי נהנית הנאה עמוקה. בין השאר, חזרתי לגיל 18. אני בטירונות.

קבלו בהבנה ובהקשב, כמה נימוקים שישכנעו אתכם כמוני, שבית חולים הוא ממש כמו צבא.

• חמש בבוקר | מעירים אותי בחמש בבוקר, סתם ככה, בלי סיבה.
• אוכל | ארוחת בוקר (כחולה) ב-7:00. ארוחת צהריים (ורודה) ב-11:00. ארוחת ערב (שוב, כחולה) ב-15:00.
• יציאה הביתה | כשמישהו יוצא הביתה הוא עולה על א', וכולם מקנאים. כשיוצאים לאפטר מקבלים פס (נשבעת).
• המדים | הפיג'מות של המאושפזים כל כך מצ'וקמקות בהשוואה למדים של הצוות.
• מסדר בוקר | ביקור רופאים. הג'ורג' קלונים האלה עומדים מולי עירניים, מפיצי ניחוחות אפטרשייב וקפה, ואני בקושי צחצחתי שיניים.
• מחכים לשחרור | כולם סופרים אחורה את הימים והשעות עד היציאה הביתה. מחכים למכתב – פק"ש.
• דודות | כמעט כמו של הועד למען החייל. מפתיעות לעת ערב עם תה למיטה.
• הפז"מ קובע | ריצית ארבעה ימים בפרוזדור? זכאית לעבור לחדר. שלושה ימים בחדר? קבלי מיטה ליד חלון.
• הלב | כשמישהו מיקירייך עוזב אותך אחרי ביקור, לא חשוב בת כמה את, הלב נצבט.
• כור היתוך | בן-גוריון צדק. מאושפזים וצוות, כל אזרחי ישראל נמצאים כאן.
• האחות הראשית | היא ממש מפחידה (בהתחלה)
• שבירת דיסטנס | איזה מוזר לראות מישהו מהצוות על אזרחי
• משפטי רס"רים על הקירות | כאלה שאיש לעולם לא יתייחס אליהם לעולם, יש בשפע.
• מערכות יחסים | נוצרות בקצב מסחרר. בסוף, אם נתגעגע למשהו, זה רק לאנשים
  

איזה כיף לעבוד ב-TBWA\DIGITAL, כשיש אחת כמו עינת שגיא.