השבוע ביקרתי בתערוכת הבוגרים של בצלאל, ומה אומר לכם, המון דברים יפים ראו עיני. התערוכה גדולה ופתלתלה, עתירת קומות, מסדרונות, חללים, כוכים ונישות, ומדי פעם נגלית איזו שכיית חמדה שמרחיבה את האופקים והלב. קשה להכיל את כל זה בביקור אחד, אמתכם קטנה מלשפוט שיפוט אמנותי או מקצועי, ואף אינה מתיימרת לכתוב כאן ביקורת מלומדת.

בתמונה: כרטיסי ביקור רנדומליים שאספתי בתערוכה

אני כאן רק כדי לשאול שאלה. איך ייתכן, שיש כל כך הרבה אנשים שיוצרים עבודות שמרחיבות גבולות, שממציאות מחדש, שמתפוצצות מכשרון ודמיון, וכל כך מעט אתרי אינטרנט ישראליים שמצליחים להביא משהו מהרוח הזאת. אני לא מדברת הפעם על קריאטיב ורעיונות גדולים, אלא על עיצוב.

העיצוב באתרים ובמיניסייטים הישראליים, באופן גורף, שבלוני, נטול דמיון והשראה (מתנצלת מראש על ההכללה, ברור שיש גם אתרים אחרים, אך בואו נודה, הם במיעוט). עצמו עיניים לרגע, ודמיינו איך יראה אתר של בירה לגברברים? איך ייראה אתר למכונית סקסית ושובבה? איך ייראה מיניסייט ללימודי משפטים במכללה מובילה? פקחו את עיניכם ותגלו שהרב צפוי, ומשעמם. אותם פונטים, אותם ויז'ואלים מ-istockphoto, אותן סכמות צבעים, אותו ממשק משתמש וכמעט אותו פסקול.

למה זה כך? כמה סיבות אפשריות. אולי כי עובדים על אתרים בתקציב נמוך? אולי כי עושים הכל במהירות, ברגע האחרון? אולי האנשים המוכשרים באמת לא מגיעים לענף הזה? אולי הם מגיעים ומתיישרים לסטנדרט הקיים? אולי שכחו את המשמעות המילולית של המילה art? אולי אנחנו שבויים בדפוסים מיושנים? ואולי כל התשובות נכונות.

הרי ברור שאפשר גם אחרת. זה לא עניין של כסף, אלא של תפיסת עולם וכישרון. תסתכלו על איקאה החדש והנפלא, תגלשו בכל אתר מבית uniqlo , תבחרו אתר רנדומלי ב-FWA. תגלו אתרים שכיף לגלוש בהם ולחשוף עוד ועוד, תענוג לעשות אינטראקציה עם המותג ובא לשמור אותם בדלישס.

לסיום. לא הכל שחור, ואני לא ממורמרת. הכנסו ל-hoop.co.il ותגלו המון אתרים ישראליים יפים שלא היכרתם.

גיא חיים, האיש הדיגיטלי, מנהל הפלנינג ב-TBWA\DIGITAL, יזם, עורך ומנוע הטורבו של הפיוזלטר המשובח, ואדם רב פעלים יזם פרוייקט מקסים - אתר לאי בודד.
משמאל למעלה ובכיוון השעון: חיים בשן, גיא חיים, מיכל צלאל ותמר בורשטיין.

אתר הבדידות שלי הוא favourite website awards) FWA). אני עדיין זוכרת את היום שגיליתי אותו במקרה, בהתרגשות עצומה. היו אלה הימים הראשונים שלי כפלנרית דיגיטלית, זמן היה בשפע, יחסית, וכך הייתי מבלה בו מדי שחרית זמן איכות ממכר. עד היום הוא נמצא בריטואל הגלישה היומי שלי. אני סולחת לו על הממשק הפלאשי המעיק, על האינפורמציה הדלה שהוא מספק על הפרוייקטים, ואפילו על העדרו המטריד של מנוע חיפוש. ההשראה, האושר וגניחות ההתפעלות מפצים על כל אלה. חוץ מהאתרים המדהימים, יש בו גם מאמרים, ראיונות עם מובילי התעשייה והזדמנות להכיר חברות מדהימות מכל העולם. FWA הוא סם ההתאהבות שלי בעיסוק באסטרטגיה דיגיטלית, או אם תרצו, רציף ¾9 שלי לעולם הזה.
בתמונה: אני ו-FW עושים אהבה.