סקר TIM האחרון ממקם את פייסבוק במקום טוב באמצע, עם 24.6% חשיפה שבועיים. בינואר הפציעה הרשת החברתית לראשונה עם 20.8% (שתי קריאות נרגשות: האחת, שמישהו כבר ימדוד את האינטרנט הזה כמו שצריך! השניה, עד אז, אם TNS כאלה אינטרנטיים, שישחררו את הנתונים שלהם לאוויר!), אבל כולם מדברים על זה שנמאס כבר מפייסבוק, גם לאנגלים. פרופילי המשתמשים הולכים ומתנקים מאפליקציות, ולא נשאר כבר ממי לבקש חברות. האמנם? מייקל ארינגטון דווקא מביא נתונים אופטימיים יותר לפייסבוק, ומדבר על כך שהיא כבר לא הרשת השניה בגודלה (כמובן, לא בארצות הברית). ברור שפייסבוק לא הולכת להיעלם כל כך מהר, היא פשוט משתנה, ביחד עם דפוסי השימוש שלנו בה.

על טוויטר ומיקרובלוגינג מדברים כל כך הרבה, ואכן קורים שם דברים מרתקים, אם כי פחות בביצה המקומית. עדיין אין מסה קריטית של משתמשים דוברי עברית, והשימוש הוא גישושי וברנז'אי.

ג'רמיה, הגורו של כל העוסקים באסטרגיה באינטרנט ובמדיה חברתית, מפנה למאמר מעניין בפורבס, שעוסק בשאלה, איך אפשר להישאר כל הזמן אונליין. אנחנו רוצים לשתף, לעקוב, לצרוך, להתעדכן, להשמיע את קולנו, אבל יש יותר מדי תכנים, כלים ואנשים מכדי שנוכל להכיל. מכאן המגמה של האגרגטורים שמקבצים את שלל הפעילויות והזהויות הדיגיטליות שלנו, כמו friendfeed ואחרים.

לפעמים אני לא יודעת מה יותר גרוע, תחושת ההצפה ותופעת התשישות מרשתות חברתיות, או עצם העיסוק הארספואטי הבלתי פוסק בעניין, ממש כמו זה שקראתם הרגע. גם אתם סובלים? אתם לא לבד: