לאחרונה תפסתי את עצמי על חם, עורכת לעצמי מבחן קטן ומטופש: כמה גולשים אחרים תייגו את הקישור ששמרתי בדף הדלישס שלי, ומה זה אומר עלי.

אפשרות אחת: הקישור נשמר על ידי גולשים בודדים
האם אני תולעת רשת חפרנית, מובילת דיעה ומקדימה את זמנה? תורמת משמעותית לחכמת ההמון? יקירת דלישס? או אולי סתם חפרנית, חסרת יכולת להבחין בין עיקר לתפל?

אפשרות שנייה: הקישור נשמר על ידי אלפי גולשים לפני
האם אני בעלת טעם משובח שאך הרגע קיבל אישוש נוסף? או שמא גולשת חסרת ייחוד בים המידע האינסופי?

הדיון הפנימי שלי הזכיר לי פוסט חכם של ירדן לוינסקי, בו הוא טוען כי אין כל קשר בין המושג הבאזזי לעייפה 'חכמת ההמון', לבין אתרים כמו digg וקפה דה מרקר על שלל כוכביו ודירוגיו:

הגיע הזמן להבהיר אחת ולתמיד. הקשר בין 'חכמת ההמונים' ל-digg, לכוכבים של דהמארקר או לעשרת הנצפים של כל אתר וידאו ממוצע מקרי בהחלט. מה שיש ברוב האתרים זה מדד פופולריות ומדדי פופולריות מתבססים על כך שאנשים יסתכלו על מה שאחרים הצביעו ויצביעו אותו דבר. התוצאה היא שמה ש"מצליח" הם הדברים שפונים למכנה המשותף הנמוך - בין אם זה פוסטים פרובוקטיבים בדהמארקר, קישורים על חדשות apple בdigg- או סרטוני וידאו ויראליים ביוטיוב. אין שום קשר בין זה לבין חוכמת ההמונים. חוכמת ההמונים מתבססת על החלטות בלתי תלויות, וכדי שהיא תפעל אנשים צריכים לקבל החלטות לבד - לא לראות מה אחרים הצביעו ואז להצביע בעצמם. כדי שחכמת ההמונים תפעל האנשים צריכים להיות בורים בנוגע למה שהחברים שלהם עשו.

למה דומה הדבר? הרי זה ממש כמו להלך ברחובות פריז, ולגלות מסעדה קטנה ונפלאה, עם מנות מקוריות ומענגות, והכל במחיר שווה לכל נפש. הגילוי המאוחר, כי כל פרנקופיל תל-אביבי אנין כבר סעד בה, מרומם את האגו, אך בה בעת מעמעם את חדוות הגילוי.

אני מעדיפה חדווה.