השבוע ביקרתי בתערוכת הבוגרים של בצלאל, ומה אומר לכם, המון דברים יפים ראו עיני. התערוכה גדולה ופתלתלה, עתירת קומות, מסדרונות, חללים, כוכים ונישות, ומדי פעם נגלית איזו שכיית חמדה שמרחיבה את האופקים והלב. קשה להכיל את כל זה בביקור אחד, אמתכם קטנה מלשפוט שיפוט אמנותי או מקצועי, ואף אינה מתיימרת לכתוב כאן ביקורת מלומדת.

בתמונה: כרטיסי ביקור רנדומליים שאספתי בתערוכה

אני כאן רק כדי לשאול שאלה. איך ייתכן, שיש כל כך הרבה אנשים שיוצרים עבודות שמרחיבות גבולות, שממציאות מחדש, שמתפוצצות מכשרון ודמיון, וכל כך מעט אתרי אינטרנט ישראליים שמצליחים להביא משהו מהרוח הזאת. אני לא מדברת הפעם על קריאטיב ורעיונות גדולים, אלא על עיצוב.

העיצוב באתרים ובמיניסייטים הישראליים, באופן גורף, שבלוני, נטול דמיון והשראה (מתנצלת מראש על ההכללה, ברור שיש גם אתרים אחרים, אך בואו נודה, הם במיעוט). עצמו עיניים לרגע, ודמיינו איך יראה אתר של בירה לגברברים? איך ייראה אתר למכונית סקסית ושובבה? איך ייראה מיניסייט ללימודי משפטים במכללה מובילה? פקחו את עיניכם ותגלו שהרב צפוי, ומשעמם. אותם פונטים, אותם ויז'ואלים מ-istockphoto, אותן סכמות צבעים, אותו ממשק משתמש וכמעט אותו פסקול.

למה זה כך? כמה סיבות אפשריות. אולי כי עובדים על אתרים בתקציב נמוך? אולי כי עושים הכל במהירות, ברגע האחרון? אולי האנשים המוכשרים באמת לא מגיעים לענף הזה? אולי הם מגיעים ומתיישרים לסטנדרט הקיים? אולי שכחו את המשמעות המילולית של המילה art? אולי אנחנו שבויים בדפוסים מיושנים? ואולי כל התשובות נכונות.

הרי ברור שאפשר גם אחרת. זה לא עניין של כסף, אלא של תפיסת עולם וכישרון. תסתכלו על איקאה החדש והנפלא, תגלשו בכל אתר מבית uniqlo , תבחרו אתר רנדומלי ב-FWA. תגלו אתרים שכיף לגלוש בהם ולחשוף עוד ועוד, תענוג לעשות אינטראקציה עם המותג ובא לשמור אותם בדלישס.

לסיום. לא הכל שחור, ואני לא ממורמרת. הכנסו ל-hoop.co.il ותגלו המון אתרים ישראליים יפים שלא היכרתם.

במלים אלו מנסה ארטיק מגנום שחום לפתות אותי. הגעתי אליו כשהקלקתי על באנר מפתה ב-ynet. אווה לונגוריה ולילך ברנע ליחששו לעברי את הטקסטים הרגילים על רקע טירה קסומה וחתול, ואז הופיע שאלון טריוויה נושא פרסים. נראה אתכם עונים על זה:
באיזה טון וצורה מומלץ לדבר לצורך פיתוי? א. טון גבוה וקול נרגש ב. טון נמוך וקול מהוסס ג. טון גרוני וקול רך ד. טון מסתלסל וקול החלטי.
השאלון נדרש ברצינות תהומית לסוגיית הפיתוי, וכולל עוד המון שאלות מתחומי הבוטניקה, הפסיכולוגיה, הקולנוע, הספרות, התנ"ך ועוד.

ביומיום יש לי נטייה לסלחנות או פשוט להתעלמות, אבל המיניסייט הזה הגזים לגמרי. הוא לא מפתה אותי, לא מרגש אותי, לא מעורר בי תשוקה חבויה, לא מאתגר אותי אינטלקטואלית ולא מצחיק אותי. הוא פשוט סתמי.

(more…)

כל מי שמכיר אותי יודע שבימים אלה יש משהו בכותרת הזאת שמדבר אלי… בכל מקרה, רציתי לדבר על תחתונים.

ל-hanes יש קולקציית תחתונים חדשה העונה לשם - No Ride Up . כפי שניתן לנחש, סגולתם העיקרית של תחתוני הפלא היא השארותם במקום. באנגלית זה נשמע קצת יותר טוב – wedgie free . קמפיין גדול הושק, ואפילו ערוץ ביוטיוב יש.

הכוכבנית היא שרה צ'אקל, המצחיקונת מסקראבס, מתמודדת בחינניות עם הבעיה המוכרת. באתר תוכלו לצפות בסרטי הקמפיין, להעלות סיפורי wedgie משלכם, וכמובן לזכות בתחתונים מדי יום רביעי.

למה אני לא מתלהבת? יש לי שתי סיבות לא רעות.

(more…)