התחברו לצד האפל שבכם ותנו דרור לתשוקות הכמוסות ביותר
במלים אלו מנסה ארטיק מגנום שחום לפתות אותי. הגעתי אליו כשהקלקתי על באנר מפתה ב-ynet. אווה לונגוריה ולילך ברנע ליחששו לעברי את הטקסטים הרגילים על רקע טירה קסומה וחתול, ואז הופיע שאלון טריוויה נושא פרסים. נראה אתכם עונים על זה:
באיזה טון וצורה מומלץ לדבר לצורך פיתוי? א. טון גבוה וקול נרגש ב. טון נמוך וקול מהוסס ג. טון גרוני וקול רך ד. טון מסתלסל וקול החלטי.
השאלון נדרש ברצינות תהומית לסוגיית הפיתוי, וכולל עוד המון שאלות מתחומי הבוטניקה, הפסיכולוגיה, הקולנוע, הספרות, התנ"ך ועוד.
ביומיום יש לי נטייה לסלחנות או פשוט להתעלמות, אבל המיניסייט הזה הגזים לגמרי. הוא לא מפתה אותי, לא מרגש אותי, לא מעורר בי תשוקה חבויה, לא מאתגר אותי אינטלקטואלית ולא מצחיק אותי. הוא פשוט סתמי.
ברור שלכאורה זה עניין של כסף. הרי לעשות אתר מדהים כמו שעשו ממש עכשיו באנגליה, עם אותה אווה ועם אותו מגנום (פלוס מינוס) זה לא בתקציב שהשאירו לאינטרנט. ובכל זאת, אני טוענת שזה עניין של גישה. רוצים פיתוי? או שבאמת תפתו, או שקצת נצחק על זה.
בקיצור, תיכנסו לאחוזה האנגלית. יש שם באטלר, גנן, כהן שמאני ואווה אחת. זה עשוי כל כך טוב. שנון, קליל, חכם, מפתיע בקטנה.
למה זה כך? למה כל כך הרבה פעמים אנחנו נתקלים בגישה הטלנובלית החלולה הזאת? כי לא נשאר כסף לאינטרנט? כי נזכרו ברגע האחרון לעשות אדפטציה, או אולי פשוט מזלזלים בי?
מגנום הישראלי: grey interactive
מגנום האנגלי: B-Reel ו-McCann storakers משבדיה.
