הנה אני ממשיכה
בהתלבטות התמידית הכוללת סלידה מארספואטיקה של בלוגים, חשיפה אישית אך רק במידה ושמירה על פאסון מתבקש, הגעתי לפשרה.
פוסטים רנדומאלים:
תגיות: הכל עובר חביבי
בהתלבטות התמידית הכוללת סלידה מארספואטיקה של בלוגים, חשיפה אישית אך רק במידה ושמירה על פאסון מתבקש, הגעתי לפשרה.
תגיות: הכל עובר חביבי
הפוסט הזה נכתב בתאריך יום רביעי, 8 באוקטובר, 2008 בשעה 16:10 תחת הקטגוריות די אישי. אפשר לעקוב אחר התגובות לפוסט הזה באמצעות פיד RSS לתגובות. אפשר לכתוב כאן תגובה, או לכתוב בבלוג שלך פוסט כתגובה ולשלוח טראקבאק.
9 באוקטובר, 2008 בשעה 11:25
זה באמת די אישי. טוב שאת ממשיכה, מזמן לא קיבלתי הודעה תחת הכותרת "פוסט חדש בבלוג של שלומית". כנראה שבסופו של דבר באמת הכל עובר ואז גם אפשר להתחיל מבראשית.
9 באוקטובר, 2008 בשעה 13:17
פייר, אני מזה מאוכזבת!
או שלא הבנתי, או שהפוסט אישי מידי כדי שאבין (וגם התגובות..).
אז.. החגיגה נגמרת?!
כי היתה חגיגה, ועכשיו, אחרי כל הזמן לחשוב ביום כיפור, זה נגמר??!
9 באוקטובר, 2008 בשעה 13:27
אסף, נו באמת. להתחיל מבראשית. זה אלף בית.
לא אמרת שאתה בא?
9 באוקטובר, 2008 בשעה 18:12
טוב נו..
אווירת יום כיפור השתלטה עלי..
נכון, אמרתי ותכננתי, אך התמסמס בין שידרוגי הבלוג, בהייה באלפי פרקי סימפסונס ונסיון לייצר תוכן חדש (מה שלא נראה לי שלך קרה, ואני עדיין מצפה למבול הפוסטים שיחל..)
12 באוקטובר, 2008 בשעה 10:17
חשיפה אישית?! כלומר, שלומית אהרון היא בעצם שלומית קוטיק? ידעתי. זה גם בגימטריה אותו דבר (עם שארית 37).
12 באוקטובר, 2008 בשעה 13:47
רחמנא ליצלן
16 באוקטובר, 2008 בשעה 14:59
אני ממש מבקשת סליחה על הדרמטיות, אבל בא לי לבכות.
ועם קשר ובלי קשר, ברוכה הבאה למעגל א' החדש.
17 באוקטובר, 2008 בשעה 3:24
ש. עכשיו זה רשמי - אני סופרת איתך יומיים מעכ-שיו לפוסט הבא.
17 באוקטובר, 2008 בשעה 3:27
עינת יקרה, דרמות הן ברוכות, וגם דמעות. ברוכה הנמצאת, ומזל טוב למפרע!
17 באוקטובר, 2008 בשעה 3:30
מאיה רשמית שכמותך