לאן נעלם העיצוב?
השבוע ביקרתי בתערוכת הבוגרים של בצלאל, ומה אומר לכם, המון דברים יפים ראו עיני. התערוכה גדולה ופתלתלה, עתירת קומות, מסדרונות, חללים, כוכים ונישות, ומדי פעם נגלית איזו שכיית חמדה שמרחיבה את האופקים והלב. קשה להכיל את כל זה בביקור אחד, אמתכם קטנה מלשפוט שיפוט אמנותי או מקצועי, ואף אינה מתיימרת לכתוב כאן ביקורת מלומדת.
בתמונה: כרטיסי ביקור רנדומליים שאספתי בתערוכה
אני כאן רק כדי לשאול שאלה. איך ייתכן, שיש כל כך הרבה אנשים שיוצרים עבודות שמרחיבות גבולות, שממציאות מחדש, שמתפוצצות מכשרון ודמיון, וכל כך מעט אתרי אינטרנט ישראליים שמצליחים להביא משהו מהרוח הזאת. אני לא מדברת הפעם על קריאטיב ורעיונות גדולים, אלא על עיצוב.
העיצוב באתרים ובמיניסייטים הישראליים, באופן גורף, שבלוני, נטול דמיון והשראה (מתנצלת מראש על ההכללה, ברור שיש גם אתרים אחרים, אך בואו נודה, הם במיעוט). עצמו עיניים לרגע, ודמיינו איך יראה אתר של בירה לגברברים? איך ייראה אתר למכונית סקסית ושובבה? איך ייראה מיניסייט ללימודי משפטים במכללה מובילה? פקחו את עיניכם ותגלו שהרב צפוי, ומשעמם. אותם פונטים, אותם ויז'ואלים מ-istockphoto, אותן סכמות צבעים, אותו ממשק משתמש וכמעט אותו פסקול.
למה זה כך? כמה סיבות אפשריות. אולי כי עובדים על אתרים בתקציב נמוך? אולי כי עושים הכל במהירות, ברגע האחרון? אולי האנשים המוכשרים באמת לא מגיעים לענף הזה? אולי הם מגיעים ומתיישרים לסטנדרט הקיים? אולי שכחו את המשמעות המילולית של המילה art? אולי אנחנו שבויים בדפוסים מיושנים? ואולי כל התשובות נכונות.
הרי ברור שאפשר גם אחרת. זה לא עניין של כסף, אלא של תפיסת עולם וכישרון. תסתכלו על איקאה החדש והנפלא, תגלשו בכל אתר מבית uniqlo , תבחרו אתר רנדומלי ב-FWA. תגלו אתרים שכיף לגלוש בהם ולחשוף עוד ועוד, תענוג לעשות אינטראקציה עם המותג ובא לשמור אותם בדלישס.
לסיום. לא הכל שחור, ואני לא ממורמרת. הכנסו ל-hoop.co.il ותגלו המון אתרים ישראליים יפים שלא היכרתם.
25 ביולי, 2008 בשעה 10:41
הי שלומית,
קודם כל יופי של בלוג - אני נהנה מכל פוסט ופוסט.
בנוגע לעניין עצמו יש לי 3 הסברים רלוונטיים:
1. השוק בישראל פשוט קטן מדי ואם הפקת אתר מסוים עולה חצי מיליון דולר יש הבדל אם קהל היעד מונה מיליון איש או מאה מיליון איש.
2. רוב הקמפיינים בעולם האינטראקטיב הישראלי עדיין נקודתיים וקצרי מועד כך שההצדקה הכלכלית להשקעה פחות רלוונטית.
3. עולם האינטראקטיב עדיין מתקשה למשוך את הטובים שבטובים שבמעצבים, וכך רק בפרוייקטים ספציפיים בהם לוקחים פרילנסרים מהטופ רואים תוצאות באמת מרשימות (ראי http://www.bamba.co.il/ של המעצב גל ממליה)
25 ביולי, 2008 בשעה 11:56
Money, money and… money
כבוגר בי"ס לעיצוב אני נאלץ להסכים איתך, לצערי. הכל עניין של זמן ותקציב.
מעט עצוב.
25 ביולי, 2008 בשעה 12:52
אסף & אסף, לכאורה אתם צודקים, אבל אני חושבת שהבעיה עמוקה יותר מכסף, וקשורה גם בפוסט הקודם שלי. נדמה לי שיש בעיה של *גישה*, או אולי חוסר בשלות של השוק הזה.
לא כל אתר חייב לעלות חצי מיליון דולר, ולעומת זאת, מיניסייט פשוט עם שני פיצ'רים יכול להראות כמו מיליון דולר.
במבה הוא אתר מושקע ועומד בסטנדרטים עולמיים, כך גם קיטה (הדומה להפליא לאתר בן שנתיים שלוש של ברבי). אבל לומר שיש בהם פריצת דרך עיצובית? קריאטיבית? טכנולוגית? ממש לא.
25 ביולי, 2008 בשעה 16:59
שמרית אל תשכחי שאת בפרובינציה קטנה במזרח התיכון.
מן הסתם השוק פה עדיין אינו בשל אך גם בהרבה מקומות אחרים.
וכמו שיש קוקה קולה, אקס ויוניקלו יש עוד אינספור חברות שלא מוכנות לשמוע על המדיה הזו.
הרי כולנו יודעים כמה קשה למכור ללקוחות רעיונות זהב רק כי הם חדשניים מדי.
אם כל רעיון שהיה יוצא אצלנו מהקריאיטיב היה מתממש עולם האינטראקטיב היה נראה טוב הרבה יותר - אני מניח שגם אצלכם המצב דומה.
ודבר אחרון - את ממש לא יכולה לזלזל בקטע המקצועי.
יש קושי מהותי למשוך אנשים טובים לעולם הזה.
המעצבים הטובים יעדיפו משרדי עיצוב או פרסום אופליין (בשביל להראות לאמא בעיתון)
התקציבאים עדיין מעדיפים ברובם להתחכך בזוהר הטלויזיוני.
האנשים היצירתיים באמת יקחו את הרעיון שלהם ויפתחו סטרטאפ (אחרי הכל עולם ההיי-טק והאינטראקטיב משיקים במידה מסוימת)
המתכנתים הטובים ילכו להייטק.
בסופו של דבר, החדשנות באה מאנשים - עם צמיחת הענף, עליית קרנו וגם התנאים שהוא נותן, יצטרפו עוד אנשים טובים אליו - מקאן עושים את זה יפה והתוצאות ניכרות.
25 ביולי, 2008 בשעה 17:01
וכמובן שלומית ולא שמרית… (תמיד היה לי את הבלבול הזה)
25 ביולי, 2008 בשעה 18:49
שמרית הררי בלבלה אותך?
אני לא מזלזלת בקטע המקצועי, ובתוך עמי אני יושבת.
אני רק מתבוננת החוצה בקנאה, לחברות כמו farfar ושות' ורואה תשוקה למקצוע, התלהבות, דמיון. אני רק תוהה למה כאן אין (כמעט) את הלהט הזה, והתשובה היא רק אחת. כמו שכתבת.
אנשים.
26 ביולי, 2008 בשעה 3:55
בתור סטודנט לעיצוב בשנקר , מסכים עם כל מילה.
26 ביולי, 2008 בשעה 14:26
אני חושב שיש כאן מעין סינדרום "הביצה והתרנגולת".
לא ברור מי התחיל קודם - האם הלקוח לא האמין במדיה וכפת את ידיו של משרד הקריאייטיב (רעיונית ותקציבית) או שמשרד האינטראקטיב חינך את הלקוח שאתר טוב אפשר לעשות בהשקעה מינימאלית של זמן וכסף וזה יעבוד.
בכל מקרה נוצרה כאן תרבות עיצוב רעה המסתמכת על תרבות הפרטאצ' הישראלית, וחבל.
אני רק יכול להביא דוגמא עצובה מאוד של משרד גדול ורציני כדי להדגים את זה:
http://www.yri.co.il/555/2008/01
אתר כזה, שמייצג שני גופים מסחריים רווחיים מאוד - הומלס וביטוח ישיר, ונבנה ע"י משרד מכובד לכל הדעות - Y&R, פשוט מהווה דוגמא מצויינת לכל הנכתב בתגובות.