אני שבה אליכם במצב רוח עצבני במיוחד, גולשת לי ברשת הישראלית, חוזה בחטאים פרסומיים על ימין ועל שמאל ומתעצבנת. רובם, נובעים מגישה מיושנת, שלוקחת פרדיגמות שיווקיות מאובקות ומנסה להטמיע אותם בעטיפה נוצצת. זה לא עובד, זה לא אפקטיבי, זה משעמם, זה עילג, זה דל, זה עובר ליד, זה לא מכבד את הגולשים.
מבטיחה לחזור בקרוב לרוח חיובית, אבל בינתיים קבלו קצת מהצד הזועם בי.

1. חטא בלוג השווא
כאדם תרבותי, אני נוהגת לגלוש מעת לעת במדור התרבות של ynet. כאדם המחובר לתרבות בת זמננו, תהא נחותה כל שתהיה, הגעתי לאיזור של "חשופים", המסתווה לו כתוכן מן המניין (חטא התוכן השיווקי הוא בלתי נסבל בפני עצמו, אבל זה לא לעכשיו). ה"בלוג של גלי" צד את עיני. האירוע העיתונאי הזה מתיימר להיות טור אינטיליגנטי, שנון וסמי אירוטי, מין שילוב של יונית לוי, שרה ג'סיקה ופאמלה אנדרסון, העוסק בתעשיית התקשורת והמדיה. התוצאה עילגת ("נהניתי מהפריבילגיה הגדולה מכולן, ללאוט אל מקרופון מלא ברוק של אחרים… התקרבתי קצת, קשה היה לראות בחושך, אבל מהר מאוד הבנתי מה קורה. גלצ"ניק שלא זיהיתי ואחת מהבחורות שסיימו את הקורס שהיה אחרי, השתגלו במרץ מתחת לקונסולה…"), לא ברורה, עושה שימוש של איוולת במושג בלוג, מבלבלת את הגולשים ובעיקר מעצבנת אותם ואותי. זה בלוג? זה בלוג בכאילו? זה תוכן מערכתי? מי כותב את זה? מי חושב שהוא יכול לזלזל בי כך?

2. חטא הנחתום
אל תשאלו איך (טוב, קיבלתי ניזולטר מבצעים והקלקתי) הגעתי לאתר המשביר לצרכן. זה אתר עצוב מאד, דוגמא קלאסית לתיאוריה הנפלאה של סת' גודין - meatball sundea - שימוש אנכרוניסטי (במקרה זה, על גבול הפתטי) בכלים חדשים. מלא כוונות טובות, המשביר רוצה לספר לי על המחלקות השונות. זה נשמע כאילו סנדרה שתתה יותר מדי קוקטיילים בשגב אקספרס, ואז, במקום להעניק לי חווית אופנה אסקיפיסטית, התחככות במותגים וקצת מהריח הטוב הזה שאופף את באי המשביר, נתקלתי בטקסט ארוך, טרחני, עתיר שגיאות ואי הגהות, משעמם, שאני בטוחה שאיש מלבדי לא קרא ולא יקרא לעולם:

מחלקת הלבשה תחתונה במשביר לצרכן היא ממובילות השוק בתחום ומציגה קולקציות עדכניות מבית מיטב החברות בארץ ובעולם. הסיבה לכך היא שילוב של מגוון רחב מאוד של מותגים ושל מותגים לכל גיל, שירות מצוין ומקצועי ומבצעים טובים… מגוון המוצרים הוא רחב וללקוחה יש שפע של עיצובים, גזרות ומותגים לבחירתה.

3. חטא הפרזנטור שמקריא את הבריף
לא אדבר כאן על המיאוס של פרסומות עם פרזנטורים, אלא על אחת הנגזרות של המחלה. מה עושים לעזאזל עם הפרזנטור באינטרנט? המקרה האחרון של סופר נני ומזולה (mccann digital) די מפחיד. אם כבר לקחת את מיכל דליות, למה לא בחינניות? אולי מעט מודעות עצמית? הומור? מיכל זורעת אימה בלבבות צופי הטלויזיה התמימים. במיניסייט זה אפילו עוד יותר גרוע. היא פשוט מקריאה את הטקסט בקולה החרוך כמי שקפאו שד. בחלק מהעמודים היא ניצבת כתזכורת, לצד הטקסט המשמים. לקחתם פרזנטור, למה לא להשתמש בו בצורה אינטיליגנטית (לדוגמא, הקמפיין האינטרנטי של שי אביבי לויזה)? מיכל, לא היית צריכה להסכים לזה.

4. חטא הבוידעם
חיבור בין רעיון גדול וטכנולוגיה יוצר פעמים רבות מנגנון פרסומי חדשני. אחריו אנחנו עדים לשורה של מהלכים פרסומיים שמחקים את אותו המנגנון בתואנת הז'אנר. אנחנו מכירים את הדמות שמצייתת לפקודות, את הסרטון המותאם אישית שנשלח לחבר, את יצירת האוואטר האישי, ועוד ועוד. לפני כשלוש שנים, היו לא מעט קמפיינים שאפשרו להרכיב טראקים של קטעי וידאו ואודיו על ידי גרירה של רכיבי סאונד, וידאו ואפקטים. מין אדפטציה פשוטה של תוכנות עריכה. ראינו את זה בדיאודורנטים, משקאות קלים, ואיפה לא. באיחור לא אופנתי במיוחד, מגיח המיניסייט של סונטה (y&r), שעושה את אותו הדבר בדיוק. אם כבר חוסר חדשנות ומחזור של ז'אנר מהבוידעם, למה ביצוע כזה בסיסי עם ממשק בריח נפטלין?

5. חטא הפופ-אפ
מה רוצה הבנאדם? מנת דכדוך מזוקקת בסוף היום, עם פרק באורך מלא של "אבידות ומציאות" באתר רשת. התמקמתי, התרווחתי, לחצתי על פליי, והפרק התחיל. לא עברו 15 שניות, ופופ-אפ פולשני ומציק השתלט על המסך. לחצתי על האיקס, הוא נעלם, אך חזר מקץ דקה. חשבתי שאולי, אם אעשה ג'סטה ואואיל להקליק עליו הוא יפסיק להתעקש, אך זה לא קרה. הוא הופיע שוב שוב, וגרם לי לקלל נמרצות את מודל ההכנסות העלוב של רשת. מילא פרסומת באמצע הפרק בלי אזהרה, אני יכולה להבין. אבל פופ-אפ עם איקס? אנחנו ב-2003? למי זה מועיל? מה עבר להם בראש?

6. חטא הפרינט בתחפושת
שוב אפקט כדור הבשר של סת'. צורת חשיבה של פרינט מונפשת כבאנר ללאומי קארד (arc) עם מבצע ללא עמלות, כלומר, אפס עמלות. פריים ראשון: שלט דרכים, האפס של הקילומטרים מוקף בעיגול, הכיתוב - גורנישט. פריים שני: רולטה, האפס מוקף בעיגול, הכיתוב - זירו. פריים שלישי: תרמומטר, האפס מוקף בעיגול, כיתוב - נאדה. בהמשך, הנמשל: לאומי כארד, כרטיס האשראי היחידי ללא עמלות. ככה לא עושים באנרים! ככה עושים סדרה של מודעות פרינט (ככה כן: virgin money).

7. חטא הביצוע הגרוע
אחרי שנאמר כבר הכל על הטעם הרע כל כך של קמפיין הציצי של גורני, לרשת בסט ביי, הוא הוסר והוחלף במשהו תפל לא פחות. עכשיו, במקום להזקיר פטמות אני צריכה להקפיא בני בליעל. נניח שסלחתי להם על הציצי. נניח שבלעתי את הרעיון הפופוליסטי והשחוק של ריסוק אויבינו, אבל הביצוע… כל כך חובבני ועלוב. לפעמים עדיף להתמקד במבצע וזהו. תראו מה עשו בבסט ביי באמריקה. ככה צריך להראות אתר של רשת קמעונאית.

פוסטים רנדומאלים:

• סיפור על חטא היוהרה, כוחם של בלוגרים, חזרה בתשובה וגן עדן
• אני אוהבת את זה פשוט
• נועה אסטרייכר
• בציר טוב
• קרם דה-לה-קרם

תגיות: בסט ביי, המשביר לצרכן, חשופים, יונדאי, מזולה, רשת

הפוסט הזה נכתב בתאריך יום שני, 21 ביולי, 2008 בשעה 3:29 תחת הקטגוריות ביקורת בונה, מיתוג ומותגים. אפשר לעקוב אחר התגובות לפוסט הזה באמצעות פיד RSS לתגובות. אפשר לכתוב כאן תגובה, או לכתוב בבלוג שלך פוסט כתגובה ולשלוח טראקבאק.