יש עם מי לדבר?
זאת דרכו של hugh macleod להסתכל על הדברים, אבל האמת מורכבת מעט יותר. אז מי באמת נוטל חלק פעיל בשיחה באינטרנט? כלל האצבע מדבר על אחוז אחד של "יוצרים", עשרה אחוזים שיצרו איתו אינטראקציה כלשהי, ורוב דומם של 89% שיצפו בתכנים באופן פאסיבי.
ב-forrester שכללו את כלל האצבע הזה, ובנו סולם בן שש רמות של השתתפות בשיחה, החל מיצירה אקטיבית ועד צריכה פאסיבית. הציצו במצגת הקצרצרה שלפניכם:
כשמדברים על בניית מערכת יחסים עם קהלים ויצירת שיחה אמיתית, לא מספיק לזרות את באזזוורד הקסמים - conversation marketing. יש משמעות אדירה להבנת הקהל, להגדרת סוג הקשר או האינטראקציה הנשאפים, לכלים שנספק לקהל שלנו לצורך קיום הקשר, ולשאלות - האם אנחנו מעוניינים "להעביר" אותם שלבים בסולם, האם אנחנו רוצים לבנות מערכת יחסים רציפה לאורך זמן, או מעוניינים במהלך לזמן נתון?
המפרסמים הישראליים נמצאים בשלב ראשוני, יחסית, של שימוש מושכל במדיה החברתית. אני קוראת לזה שלב ה"לעשות". שלב ה"לעשות נכון" או "לעשות מדהים" בא אחר כך. יש התלהבות גדולה מעצם השימוש בכלים, אבל לא תמיד השימוש הוא נכון, תורם בצורה אמיתית (ולא ברנז'אית) למותג, ויוצר תהודה מספקת.
פוסטים דומים:
תגיות: conversation, forrester, gapingcoid, hugh macleod, שיחה
12 ביוני, 2008 בשעה 13:08
ואם היה אופצייה להזין בכלי של forrester את ישראל ברובליקה של מדינה? מה היו התוצאות?והסטריאוטיפים?
12 ביוני, 2008 בשעה 21:35
המצב בארץ ככל הידוע לי הוא שאנשי פרסום ושיווק מסתפקים בחשיפה במדיה חברתית. הם לא מחפשים ליצור אינגאייג'מנט כי זה דורש השקעה מתמדת ולא "שגר ושכח" כמו שעושים עם באנר.
בגלל זה את השירות הזה צריך לעשות IN HOUSE על ידי איש המרקום של החברה או לפחות אדם מתמחה, העיקר שלא יהיה אדם מתוך משרד הפרסום.
12 ביוני, 2008 בשעה 22:27
שלום עומר! כיף שאתה כאן!
צודק. ההבדל המשמעותי בין גיחות יחצ"ניות חולפות לבין בניית מערכת יחסים רציפה בין מותג לקהל נעוצה במפרסמים עצמם. הם צריכים גישה תקשורתית נכונה, מיומנויות דיגיטליות בסיסיות ולא מעט אומץ. אלה לא שירותים שאפשר לקנות בכסף ממשרדי פרסום.
אבל, אחרי שיש גישה, מיומנויות ואומץ, נדמה לי שחברות שמתמחות בשיווק במדיה חברתית יכולות לסייע לא מעט, בתמיכה רציפה, ממש לא שגר ושכח. גם בכלים שמאפשרים הקשבה סיסטמטית לשיח שברשת, גם ביצירת תכנים מייצרי שיחה, ובטח בבניית כלים שיאפשרו את השיחה.
ולא, אלה לא משרדי פרסום סטנדרטיים, ברור.
12 ביוני, 2008 בשעה 22:39
הייתי מתה להזין את ישראל ולהיפטר מהסטריאוטיפים.
שנרים מחקר כזה?
15 ביוני, 2008 בשעה 8:01
כיף להיות כאן. אחד הבלוגים המעוצבים ביותר שראיתי, לפחות בישראל.
15 ביוני, 2008 בשעה 10:20
גיאאאאאאאאאא יש לי רעיון למחקר לפיוזלטר הבא
15 ביוני, 2008 בשעה 12:17
הפרחים לאסף מילוא
http://www.asafmilo.com